רע"ב 6828/16 שלמה נעים נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 9.8.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א 41046-06-16 (כב' השופטת מ' ברנט ), בגדרה נדחתה עתירת המבקש להסיר את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה.

רקע

1.המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של עשרים שנה בגין הרשעתו בעבירות מין במשפחה, אותן ביצע בשתי בנותיו מעת היותן קטינות, ובביצוע מעשים מגונים בשלושה קורבנות נוספים. המבקש החל בריצוי מאסרו ביום 10.9.2008. לאחר מתן הכרעת הדין בעניינו ובטרם מתן גזר הדין, נמלט המבקש מהארץ כשהוא עושה שימוש בדרכון מזויף של אחיו התאום. לאחר שהות בחו"ל, נעצר שם המבקש והוסגר לישראל, ומשנת 2010 הוא מוגדר כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ). בחודש יוני 2016 החליטה הוועדה המחוזית לניהול אסירים (להלן: הוועדה ) על המשך הגדרתו כסג"ב, כאשר בחינה נוספת תיעשה בחודש דצמבר 2016.

2.המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בגדרה טען כי יש בחלוף הזמן כדי להצדיק את הסרת סיווגו כסג"ב. לטענתו, בעת שברח מן הארץ היה שרוי במצב נפשי קשה, ומאז הביע חרטה על מעשיו. כמו כן ציין המבקש, כי הגיש לבית משפט זה בקשה למשפט חוזר, בה הוא טוען לחפותו ומציג, לטענתו, ראיות חדשות.

3.ביום 9.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח תפקידו של המשיב במניעת בריחתם של אסירים, נוכח עברו של המבקש, ובשל העובדה שזה האחרון נמלט מן הארץ בדרך מתוכננת ונועזת, לא נפל פגם בהחלטתו של המשיב להותיר את סיווגו של המבקש על כנו חרף העובדה שהוא מסווג כסג"ב משנת 2010.

4.כלפי החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה דנא. לטענתו, הבריחה היא בגדר מקרה בודד שהתרחש תוך כדי ההליך המשפטי, כאשר התבססות בלעדית על מקרה זה לצורך סיווגו כסג"ב, ללא כל מידע מודיעיני חדש, היא בלתי סבירה. כן מדגיש המבקש כי להגדרה זו השפעה על תנאי מאסרו באופן מהותי ויומיומי, וכי על-מנת להצדיק פגיעה כאמור יש להסתמך לא רק על מידעים רלוונטיים אלא גם עדכניים, שייבחנו מחדש אחת לכמה שנים. לשיטתו, השאלה כמה זמן יוגדר אסיר כסג"ב בלי מידע מודיעיני חדש בעניינו חורגת מעניינו הפרטי, ומצדיקה מתן רשות לערער על ההחלטה.

דיון והכרעה

5.לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל דעה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לקבלת תשובה.

6.בקשת רשות ערעור המוגשת כלפי החלטה בעתירת אסיר תתקבל, ככלל, מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, על אף שיש הנוקטים בגישה מרחיבה יותר בכל הנוגע למקרים בהם המקרה נדון רק בפני ערכאה שיפוטית או מעין שיפוטית אחת (ראו למשל: רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר , פסקה ט' (21.09.2010 ); רע"ב 623/12

צאפאנא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.3.2012), וההפניות הנזכרות שם ). הבקשה דנא אינה מעלה שאלה עקרונית, ואף לפי הגישה המרחיבה, לא מצאתי מקום להיעתר לה.

7.עניינו של המבקש נבחן מעת לעת על-ידי הוועדה, כפי שמורה פקודת נציבות בתי הסוהר 04.09.00 שעניינה "הגדרת אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה" (להלן: הפקודה ) . בחינה נוספת על-פי הפקודה עתידה להיערך, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, בחודש דצמבר 2016. לעת הזו, הוועדה לא מצאה לנכון להמליץ על שינוי סיווגו של המבקש, סמכות הנתונה, בסופו של דבר, לסגן מפקד המחוז על-פי הפקודה.

הוועדה בוחנת לעניין זה שיקולים שונים, ותלונתו העיקרית של המבקש היא כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מתבססת באופן בלעדי, לשיטתו, על עברו. הפקודה מגדירה אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה כך: "אסיר אשר עברו, התנהגותו, מצבו הנפשי, מידע אודותיו, מצביעים על קיום רמת סיכון גבוהה לבריחתו ממשמורת חוקית" (סעיף 3(ב) לפקודה). שיקולים נוספים שיש לשקול לעניין זה הם יתרת המאסר שנותרה לאסיר, כגורם העלול לחזק את החשש לבריחה, וכן את המעשים בהם הורשע אשר יכולים לחזק את מסוכנותו (ראו למשל: רע"ב 584/12 קלאודיו נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (14.03.2012)).

8.בשים לב לכלל השיקולים שפורטו בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן, יש לתת משקל לכך שטענותיו של המבקש וחלוף הזמן ייבחנו פעם נוספת בעוד חודשים ספורים בלבד.

אשר על כן, הבקשה נדחית.