רע"ב 6934/05 מדינת ישראל-שירות בתי הסוהר נ. יצחק טבגר

המשיב הובא לדין, יחד עם אחרים, באשמה שקשר קשר לביצוע עוון, באשמת נסיון להיזק בזדון, נסיון פגיעה במתקן בזק ושיבוש הליכי משפט. בית-המשפט המחוזי – במסגרת ערר – הורה על מעצרו עד תום משפטו. ערר שהוגש לבית-המשפט העליון נדחה. ביני לביני, פנה המשיב לבית-המשפט המחוזי בבקשה להורות על הוצאתו מבין כתלי בית-הסוהר על-מנת שיוכל להשתתף בטקס נישואיו. במהלך הדיון בבית-המשפט המחוזי, לאחר שכבר הוחלט על מעצרו ביקש, כי תינתן לו חופשה גם במהלך הימים בהם מתקיימים אירועי שבע הברכות. בית-המשפט נעתר לו וקבע כי המשיב ישוחרר ממעצרו החל מיום 16.7.05 ועד ליום 21.7.05.

כנגד החלטה זו מלינה המדינה. יש בה בהחלטה זו, לטענתה, משום פגיעה בעקרון השוויון ומשום התערבות מרחיקת לכת בהחלטת הרשות המוסמכת לכך.

ואכן, משנקבע כי דין המשיב להישאר במעצר עד תום משפטו – מקומו של המשיב הוא מאחורי סורג ובריח ולא בביתו. לכך עשויים להתקיים חריגים וטקס נישואיו של המשיב עשוי לבוא בכללם. אלא שגם אם עשוי בנסיבות מסויימות להתקיים חריג מסוג זה, נתון לשלטונות בית-הסוהר שיקול הדעת אם להפעילו. שיקול-דעת זה נתון לביקורת שיפוטית. במקרה זה בחירתה של המערערת להסכים למתן היתר למשיב לצאת לחופשה למשך 20 שעות היא סבירה ולא היה כל צידוק לשנות ממנה. בפועל, התחשבו השלטונות במשיב בהתירם לו לצאת בלא ליווי. יצויין, כי המשיב לא פנה מלכתחילה לשלטונות שירות בתי-הסוהר וממילא עמדת המערערת נתקבלה בדיון עצמו.

החלטת בית-המשפט המחוזי חורגת מנהלי המשיב במידה המצדיקה התערבות. החלטנו לפיכך ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

שקלנו גם את העובדה כי המדינה השתהתה בהגשת הערר עד שחלפה כמחצית מתקופת השחרור עד להגשת הערר. חרף זאת סברנו כי יש מקום, גם היום, להתערב בהחלטה משלא הייתה לה מלכתחילה כל הצדקה. אנו מורים למשיב להתייצב במקום מעצרו לא יאוחר מאשר מחר בשעה 8:30 בבוקר.