רע"ב 7552/05 יצחק טבגר נ. שרות בתי הסוהר

זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מצא כי במעשיו של המבקש ושל הנאשמים הנוספים יש כדי להקים עילת מעצר, וכי אין כדי לנטרל את מסוכנותו של המבקש בחלופת המעצר שהוצעה בבית משפט השלום. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית משפט זה, בו טען כי קיימת חלופה למעצרו. השופטת א' פרוקצ'יה דחתה את הערר בקובעה כי:

"תכנון הקשר לפגוע במערכות תקשורת חיוניות באיזור הדרום מצביע על מסוכנות ברורה לציבור מצד הקשורים, ובתוכם [ המבקש ] שהיה בעל תפקיד מרכזי בתכנון ובביצוע. החשש מפני הישנות מעשים של פגיעה בתשתיות חיוניות או תכנון פעולות אחרות העלולות לפגוע בציבור כדי להגשים את המסע הרעיוני של התנגדות להתנתקות הוא חשש ממשי בנסיבות עניין זה. מעשיו של [ המבקש ] הוכיחו את נכונותו לקדם את רעיונותיו גם במחיר פגיעה בחוק, וקשה להעריך מהם הגבולות והגדרות שעדיהם יהיה מוכן להגיע" (בש"פ 6716/05 טבגר נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 14.07.05).

בד בבד עם הדיון בערר על מעצרו עד תום ההליכים, הגיש המבקש עתירת אסיר ובה ביקש לשחררו על מנת שיוכל להינשא ביום 17.07.05. במהלך הדיון בעתירתו הורחבה בקשתו לחופשה בת חמישה ימים שתאפשר לו ליטול חלק בשורה של אירועים מחוץ לביתו וברחבי הארץ. המדינה הסכימה לשחרורו את המבקש לפנים משורת הדין ליממה אחת לצורך חתונתו. אולם, במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, החליט בית המשפט להרחיב את ימי החופשה ולשחרר את המבקש אף לאירועי שבע הברכות. על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הבקשה נתקבלה ובמסגרתה נקבע כי:

"משנקבע כי דין [ המבקש ] להישאר במעצר עד תום משפטו – מקומו של [ המבקש ] הוא מאחורי סורג ובריח ולא בביתו. לכך עשויים להתקיים חריגים וטקס נישואיו של המשיב עשוי לבוא בכללם. אלא שגם אם עשוי בנסיבות מסוימות להתקיים חריג מסוג זה, נתן לשלטונות בית-הסוהר שיקול הדעת אם להפעילו" (רע"ב 6934/05 מדינת ישראל נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר , ניתן ביום 19.07.05).

ביום 04.08.05 הגיש המבקש למשיב בקשה לצאת לחופשה בת מספר שעות לצורך השתתפות באזכרה של אביו, במלאת 20 שנים לפטירתו, המתקיימת בחברון, ביום ה- 10.08.05. המשיב החליט עוד באותו יום כי המבקש אינו עומד בנהלי היציאה לחופשה. בעקבות החלטה זו, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ( כבוד השופט ח' עמאר ), שדחה את העתירה וקיבל את עמדת המשיב במלואה. בפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את עתירתו בלא לקיים דיון בו יישמעו טענות הצדדים. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט הסתמך בהחלטתו על נתונים שגויים שמסר לו המשיב, לפיהם הוא עצור באישומים של מרד והסתה, שעה שהאישומים נגדו מסתכמים בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון.

המבקש מוסיף כי נהלי המשיב מזכים אותו ביציאה לחופשה חריגה, וכי בחופשה שניתנה לו בשל נישואיו הוא הוכיח כי הוא עומד בתנאי השחרור המוטלים עליו וכי "ניתן לסמוך עליו". בנסיבות בהן מבוקשת יציאה למקום מוגדר ובזמן מוגדר, אפשר לאיין את מסוכנות המבקש, כך לטענתו, בהעמדת תנאים מיוחדים לחופשה האמורה, הגם שהאזכרה מתואמת עם כוחות הבטחון.

המשיב טוען כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לדבריו, בקשתו של המבקש אינה מעלה כל בעיה משפטית בעלת חשיבות או כללית החורגת מעניינו של המבקש, המצדיקה דיון בערכאת ערעור. נהלי המשיב אינם מאפשרים לאסירים יציאה בליווי לאזכרה לאחר תום שנת האבל הראשונה, ואינם מאפשרים אף יציאה בליווי "למקום יישוב שיש סיכון ביטחוני רב בשהייה בו או בדרך אליו." משכך, טוען המשיב, כי אין הצדקה לחרוג בעניינו של המבקש מן הנהלים, וזאת במיוחד בימים הסמוכים למועד תחילת יישום תכנית ההתנתקות. עוד טוען המשיב כי החלטתו לסרב למבקש בבקשתו לצאת לחופשה הינה סבירה ועניינית בנסיבות העניין, ואין בה כדי להצדיק התערבות בשיקול הדעת הניתן לו. כמו כן, מדגיש המשיב כי מן המבקש נשקפת מסוכנות גבוהה, שדבר קיומה אושר בהחלטותיו של בית משפט זה בעניינו של המבקש. מסוכנות זו עשויה להחריף, לטענתו, נוכח קרבת אירוע האזכרה למועד תחילת יישומה של תכנית ההתנתקות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הבקשה אינה מעלה כל שאלה מהותית ומשפטית בעלת השלכות כלליות או ציבוריות, ודי בטעם זה כדי לדחותה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). גם לגופו של עניין, ולמעלה מן הצורך, יצוין כי המבקש לא הצביע על שום עילה שמצדיקה התערבות בשיקול דעתו של המשיב ובנהליו. אדרבא, "בהיות העבירות המיוחסות [ למבקש ] עבירות על רקע אידיאולוגי, יש בהן זרע פורענות להפרת חוק עתידית, המבקשת להשליט תפיסה רעיונית נתונה בכל מחיר, וגם במחיר עבריינות על החוק תוך גרימת נזק ציבורי כבד לקרוב ולרחוק" (בש"פ 6716/05

לעיל ). משכך, לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ויש להותירה על קנה.