רע"ב 7035/97 חמדה עופתח עקוב נ. כלא אש"ל

1.המבקש הורשע בעבירות רכוש רבות ונגזרו עליו שבע וחצי שנות מאסר בפועל. ביום 28.1.96, במהלך ריצוי מאסרו, יצא המבקש לחופשה ולא שב ממנה. רק כעבור כשלושה חודשים נתפס והוחזר למאסר. בעת בריחתו מהכלא היה המבקש מעורב בפעילות פלילית ונפתחו נגדו 48 תיקים בגין עבירות רכוש, החזקת סמים, קשירת קשר לביצוע פשע ובריחה ממשמורת חוקית. בגין עבירות אלה נגזרו על המבקש, ביום 18.3.97, שמונה שנות מאסר בפועל והופעל מאסר על תנאי של שנתיים.

2.ביום 30.6.97 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וביקש כי יותר לו לצאת לחופשה (ע"ש 2318/97). ביום 17.9.97 עתר המבקש שוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו באותו ענין (ע"ש 2428/97).

3.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בייזר) דחה את העתירות וקבע כי לאור בריחתו של העותר בעבר והעבירות שביצע בעת הבריחה, סבירה החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו חופשה לשם חתונתו, ואין מניעה שיתחתן בין כותלי הכלא.

4.בבקשת רשות הערעור על החלטה זו טוען המבקש כי טעה השופט כשדן בעתירותיו במשותף, למרות שהן עוסקות בנושאים שונים, וכן הוא חוזר על בקשתו לאפשר לו לצאת לחופשה כדי שיוכל לקדם את תכניות הנישואין שלו.

5.בתגובתה טוענת המשיבה בין היתר, כי נוכח עברו של המבקש ומידע מודיעיני הקיים בידי משטרת ישראל, אין מקום לאפשר למבקש לצאת לחופשה.

6.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין בקשה זו להדחות. הלכה היא, כי רשות ערעור בכגון דא תינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כללית או ענין ציבורי של ממש (ראו: רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל , לא פורסם). הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלה מעין זו. למעלה מן האמור, ניתן להזכיר עוד את ההלכה הפסוקה לפיה תפקידו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המחליטה, אלא לבחון אם רשות זו שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנה ביניהם כראוי (וראו: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי פ"ד מ"ז(3) 802). לא ניתן לומר כי החלטת הרשויות לא היתה סבירה במקרה הנדון.

הבקשה נדחית.