רע"ב 7088/13 יצחק אלבו נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה נ' אהד )

בעת"א 52854-05-13 מיום 8.10.2013 אשר דחתה את עתירת המבקש להורות למשיב להשיב לבקשותיו בכתב.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של 63 חודשים. במהלך מאסרו פנה המבקש אל המשיב בבקשות שונות בכתב. לטענתו, חרף האמור בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958, הוא לא קיבל תשובות בכתב לפניותיו. לדברי המבקש, התנהלות המשיב סותרת את האמור בחוק; ההתעלמות מפניותיו גורמת לו עוול ויוצרת עינוי דין כלפיו. המבקש פנה למשיב בשבע פניות שונות, עוד במהלך חודש נובמבר 2012, אולם לא קיבל לטענתו כל מענה. בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו, בקובעו כי פנייה אחת שהפנה המבקש למשיב קיבלה מענה במסגרת עתירה אחרת שהגיש, ואין לחייב את המשיב במתן תשובה נוספת בכתב בעניין זה. שתי פניות נוספות שהגיש המבקש, צולמו על-ידי נציג המשיב שנכח בדיון והוא התבקש להעבירן לגורמים הרלבנטיים אשר ישיבו בכתב לפנייתו של המבקש. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי כעקרון, בכל הנוגע לדרישה למתן תשובה בכתב לפניות אסירים יש להפנות לדברים האמורים ברע"ב 3589/13 מסרי נ' שירות בתי הסוהר (8.9.2013) (להלן: עניין מסרי ) הקובעים את הצורך לאזן בין הצורך להימנע מהטלת נטל כבד על המשיב אל מול הרצון לדאוג להתייחסות ראויה לפניותיהם של אסירים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

2.

לטענת המבקש, מתנער המשיב מחובותיו לפי החוק ונמנע ממתן תשובות בכתב חרף פניותיו הרבות. החלטת בית המשפט המחוזי שגויה. אמנם המבקש קיבל תשובה על אחת מפניותיו, אך הדבר אינו משליך על שאר פניותיו, ואין המשיב יכול לקבל פטור ממתן מענה. בית המשפט המחוזי לא נקב במועד למתן המענה מאת המשיב וההחלטה מנציחה את התנהלותו הפגומה. בקשותיו של המבקש היו בנושאים ספציפיים וממוקדים ואין הצדקה להמשך הפגיעה בו. העתירה עוסקת בשאלת חובת מתן מענה בכתב על-פי החוק, זהו נושא בעל חשיבות כללית, ומן הראוי להיעתר לבקשה.

3.

נתתי דעתי על הבקשה ועל נימוקיה, ומסקנתי היא כי דינה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית , אלא נושא פרטני של המבקש. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורג מנסיבותיו הפרטניות של האסיר הספציפי (ראו רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986); רע"ב 3482/12

אמסלם נ' משטרת ישראל

(18.7.2012)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי באה בגדר המצבים הללו. טענותיו של המבקש אינן במישור העקרוני, אלא בנסיבותיו האישיות שלו. בבית המשפט המחוזי ניתן מענה לחלק מפניותיו של המבקש; פנייה אחת קיבלה מענה במסגרת עתירה אחרת; שתי פניות נוספות הועברו לגורמים הרלבנטיים על מנת שישיבו למבקש. לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות בגדרי בקשה זו. זאת ועוד: כפי שציין השופט א' רובינשטיין בעניין מסרי הנ"ל:

"על שירות בתי הסוהר לנהל את בתי סוהר ביומיום האפור והקשה; במסגרת זו יש לדאוג מחד גיסא להתייחסות ראויה לפניות אסיר, חוליה חלשה בחברה, שחרותו נשללת והוא נתון למרות הזולת. מאידך גיסא, אין מקום להכביר בירוקרטיה בשעה שאין בה צורך, גם בלא שנידרש לשיקול התקציבי, ואין הוא שיקול פסול כל עיקר במקרים המתאימים" (ראו: פסקה י"א לדברי השופט רובינשטיין). כפי שצויין בעניין מסרי

הנ"ל: "אין מקום לאפשר לפלוני 'לשגע' את המערכת" . אכן, על המשיב להשיב לבקשות

המופנות אליו במסגרת הזמן שנקבע בחוק. עם זאת, מקום שכבר ניתן מענה בדרך אחרת, אין מקום להוסיף ולדרוש מהמשיב כי ישיב בכתב לפנייה. זוהי הכבדה לשווא ואין בה צורך.

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית.