רע"ב 7119/21 שמעון גרין נ. הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כב' הנשיא, השופט רון שפירא ) מיום 10.10.2021 בעת"א 33895-09-21, אשר ניתן בעתירת אסיר על פי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח משולב], תשל"ב -1971, (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין, נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטת ראש אגף האסיר בשירות בתי הסוהר (להלן: ראש האגף ), המורה על הפסקה מינהלית של ריצוי עונשו של המבקש בדרך של עבודות שירות, כך שיתרת העונש תרוצה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

1.

ביום 5.3.2019 הורשע המבקש, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, על ידי בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת מירב גרינברג ) בהסעת תושב זר שלא כדין (עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל )) ובהלנה של תושב זר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 12ב3(א)(3) לחוק הכניסה לישראל). ביום 16.6.2021 גזר בית המשפט (כב' סגן הנשיאה, השופט עמית פרייז ) על המבקש בגין עבירות אלה ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד עונשים נלווים (ת"פ 20810-12-18, להלן: גזר דינו של בית משפט השלום ).

2.

ביום 19.8.2020 החל המבקש לבצע את עבודות השירות בסניף הדואר בפתח-תקווה (להלן: סניף הדואר ). ואולם, מיום 5.10.2020 המבקש החל להיעדר מעבודות השירות לפרקי זמן ממושכים, וזאת, לטענתו, משום שאופי העבודה בסניף הדואר לא תאמה את מגבלותיו הרפואיות. ביום 17.11.2020 התקיימה ועדה רפואית לבירור עניינו של המבקש, וזו אישרה את המשך ביצוע עבודות השירות בכפוף למספר הגבלות ולקיצור שעות העבודה. בהתאם, הממונה על עבודות שירות – מחוז מרכז (להלן: הממונה ) ביצע ארבעה ניסיונות לשיבוץ מחדש של המבקש במסגרות עבודה אחרות אשר יתאמו את מגבלותיו הרפואיות, אולם המבקש המשיך שלא להתייצב לעבודות השירות.

3.

אי לכך, ביום 7.7.2021 נערך למבקש שימוע בפני הממונה, במסגרתו התבקש להסביר את היעדרויותיו. בשימוע, המבקש טען פעם נוספת כי הוא נמנע מלהתייצב לעבודות השירות עקב מגבלותיו הרפואיות, וכי גם מסגרות העבודה הנוספות בהן הוא שובץ לא תאמו מגבלות אלו. עם זאת, כיוון שהמבקש לא הציג אישורים רפואיים התומכים בטענותיו, ואף לא ענה לטלפונים ולא הגיב להודעות שנשלחו אליו מטעם שירות בתי הסוהר, המליץ הממונה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות של המבקש. ביום 8.8.2021 הורה ראש האגף, תוך אימוץ עמדת הממונה, על הפסקת ביצוע עבודות השירות של המבקש, ועל ריצוי יתרת עונשו מאחורי סורג ובריח (להלן: החלטת

ההפסקה ).

4.

עוד יצוין, כי ביום 14.9.2021 הורשע המבקש בביצוע זיוף בכוונה לקבל דבר (עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), בשימוש במסמך מזויף (עבירה לפי סעיף 120 לחוק העונשין) ובקבלת דבר במרמה (עבירה לפי סעיפים 415 ו-25 לחוק העונשין). בגין הרשעות אלו נגזרו על המבקש חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס (ת"פ (שלום ת"א) 17148-08-20; כב' השופט ירון גת (להלן: ההליך הפלילי הנוסף )).

5.

נגד החלטת ההפסקה הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק הדין הדוחה את העתירה קבע בית המשפט קמא כי המבקש התנהל בצורה קלוקלת לאחר שנעדר פעמים רבות מעבודות השירות, ללא קבלת אישור, ולעיתים אף ללא יידוע של הגורמים הרלוונטיים. בנוסף, נדחתה טענתו של המבקש לפיה העתקת מקום מגוריו מהעיר פתח-תקווה, בה שובץ לבצע את עבודות השירות, ליישוב חריש, הקשתה עליו להמשיך לרצות את עבודות השירות, וזאת כיוון שהמבקש לא הציג אסמכתאות מתאימות להוכחת מעבר הדירה. עוד ציין בית המשפט כי על אף שחלפה למעלה משנה מאז החל המבקש בריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות, ריצה המבקש 29 ימי עבודות שירות בלבד, ומכל מקום – ממילא פתיחת ההליך הפלילי הנוסף נגד המבקש מקימה עילה שבדין להפסקת עבודות השירות. אי לכך, ובהעדר יכולת מצד המבקש להצביע על פגם כלשהו בהחלטת ההפסקה, נקבע כי אין מקום להתערבות של בית המשפט בהחלטה זו.

6.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא עת לא אפשר לו להציג אסמכתה המוכיחה כי העתיק את מקום מגוריו ליישוב חריש. בנוסף, המבקש גורס כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לטענותיו ביחס למצבו הרפואי, וכן לקשיים הכלכליים עימם הוא מתמודד. עוד נטען בבקשה, כי בית המשפט קמא לא התחשב בעובדה שהמבקש הודה כבר בתחילת ההליך כי נפל פגם בהתנהלותו, ואף לא נתן משקל לכך שבגזר דינו של בית משפט השלום נקבע שעונש מאסר בדרך של ריצוי עבודות שירות, הוא העונש ההולם בנסיבות העניין.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, ללא צורך בתגובה.

8.

החלטת ההפסקה בעניינו של המבקש נתקבלה לאחר שנמנע מלהתייצב באופן סדיר לעבודות השירות במשך חודשים ארוכים, וזאת על אף מאמצים חוזרים ונשנים מצד הממונה לאיתור מסגרת לריצוי עבודות השירות אשר תתאים לצרכיו הרפואיים של המבקש. לא זו אף זו, המבקש נמנע פעם אחר פעם מלהציג אסמכתאות מתאימות כתימוכין לטענותיו, הן ביחס למצבו הרפואי והן ביחס להעתקת מקום מגוריו. בנסיבות אלה, וכיוון שריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות הוא בגדר הקלה בחומרת הדין,

המותנית בעמידת האסיר בחובות ובתנאים המוטלים עליו במסגרת ביצוען של עבודות השירות, סבורני כי החלטת בית המשפט קמא לא מגלה כל עילה להתערבות (והשוו: רע"ב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי נצרת , פסקה 9 (10.11.2013); רע"ב 7441/19 גוטמן נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (11.11.2019); רע"ב 849/20 עמאד אבו זבארגה נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (19.2.2020)).

9.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.