רע"ב 7145/04 תומר מריזן נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה עתירת אסיר (עע"א 433/04), המופנית כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב) להפסיק את עבודות השירות שנגזרו על המבקש, ולהעבירו לרצות את יתרת עונשו בבית-הסוהר.

ביום 12.7.04 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא) את העתירה, בקובעו, כי החלטת שירות בתי הסוהר, המורה על הפסקת ריצוי העונש בעבודות שירות, הינה סבירה, שכן למבקש ניתנו שלוש הזדמנויות לעבודה במקומות שונים, והוא לא עמד בתנאים הנדרשים באף אחד ממקומות העבודה. כמו-כן, נקבע, כי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות הן בשיחות עם המפקח ובהמשך בזימונו לשימועים אליהם לא התייצב. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא שמע כל הסבר סביר להיעדרותו מהעבודה וכל הסבר סביר להימנעותו מהתייצבות לשימועים. עוד ציין וקבע בית-המשפט המחוזי, כי לא הוצגו מסמכים רפואיים, אשר מהם עולה, כי הייתה מניעה רפואית מלבצע עבודות שירות ו/או להתייצב לשימוע.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה שב המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענתו הוא, כי מהחלטת נציב בתי הסוהר עולה, כי אין כל עילה להפסיק את עבודות השירות ולמעשה לא ניתן להשיג על החלטת הנציב בהעדר כל נימוק מצידו. עוד טוען המבקש, כי יש ליתן משקל הן למצבו הרפואי הקשה והן למצבו הכלכלי הקשה.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיב יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטעמה, המשיב העניק למבקש מספר הזדמנויות לתקן את דרכיו, איפשר לו להחליף שלושה מקומות עבודה, אשר בכל אחד מהם הפגין המבקש את אותה התנהגות מזלזלת, חסרת כל הסבר משכנע. עוד טוענת היא, כי המבקש זומן לשני שימועים, בהם ניתנה לו האפשרות לשטוח טענותיו ולהסביר את התנהגותו זו, ברם המבקש, תוך שהוזהר על הכוונה להפסיק את עבודות השירות, בחר שלא להתייצב לשימועים אלה, שוב מבלי שנתן הסבר להיעדרויותיו.

דין הבקשה להידחות.

המבקש לא מילא אחר הנדרש ממנו כמי שנגזר עליו לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות, היעדרויותיו מן העבודה היו רבות, כשהוא מתרץ את היעדרויותיו החוזרות ונשנות בטעמים מטעמים שונים, בלא שהוא מציג אישורים כלשהם שיתמכו בטענותיו. כמו-כן, למבקש ניתנו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו, שכן המשיב איפשר לו להחליף שלושה מקומות עבודה, אולם המבקש בחר לעשות דין לעצמו, ולא מילא אחר גזר-הדין שהוטל עליו. גם לשני שימועים אליהם הוזמן המבקש, בהם ניתנה לו ההזדמנות לשטוח את טענותיו ולהסביר את התנהגותו, תוך שהוזהר על הכוונה להפסיק את עבודות השירות, בחר המבקש שלא להתייצב, מבלי לתת כל הסבר להיעדרויותיו. בנסיבות אלה, לאור התנהגותו של המבקש ובהתחשב בהזדמנויות הרבות שניתנו לו לשנות את דרכו, הגעתי לכלל מסקנה, כי החלטת נציב בתי הסוהר הינה סבירה ולא מצאתי להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, נראה, כי הנסיבות אותן תיאר המבקש בבקשתו אינן יכולות להוות הצדק לאי-ריצוי עונש שהוטל עליו כדין על-ידי בית-משפט. למבקש, המודע לנסיבותיו האישיות, ניתנו, כאמור, הזדמנויות רבות לנצל את האמון שנתנה בו המערכת המשפטית עת אפשרה לו לרצות את מאסרו בעבודת שירות. ברם, הוא לא רק שבחר שלא לנצל את האמון שניתן בו, אלא הוא אף הפר אותו בזו אחר זו. לפיכך, נראה לי, כי למבקש אין להלין אלא על עצמו, שכן עשה דין לעצמו ולא ביצע את הוראות גזר-הדין.

מעבר לדרוש יוער, כי כידוע, רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירות אסירים, ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או עולה נושא שחשיבותו כללית (ראו רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפני אינו נמנה עם מקרים אלה.

הבקשה נדחית.