רע"ב 6779/07 איהאב אבו עסב נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון, בארבעה מקרים של תקיפת בת זוגו. בית משפט השלום בעכו גזר עליו, בין היתר, עונש של 6 חודשי מאסר

שירוצו בעבודות שירות בבית הקשיש בשפרעם, על פי המלצת הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה ). מטעמים מנהלתיים החליט הממונה להעביר את המבקש לרצות את עונשו בבית העדה הדרוזית בשפרעם. על פי הנטען, נעדר המבקש מעבודתו ללא אישור ומבלי שדווח על כך למעסיקו, ותיפקד במקום העבודה באופן שאינו משביע רצון. בשיחות ברור שהתקיימו עם המבקש ובשימועים שנערכו לו הוא טען, בין היתר, כי הוא נעדר בעטיין של נסיבות אישיות קשות, ובשל העובדה כי אין הוא מרוצה מהיחס שהוא מקבל ממעסיקו. לאור האמור, המליץ הממונה כי המבקש יפסיק לרצות את מאסרו בעבודות שירות. נציב שירות בתי הסוהר - המשיב 1 - אימץ את ההמלצה, וקבע כי המבקש ירצה את יתרת עונשו, 93 ימים, במתקן כליאה.

2.

המבקש עתר נגד החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר, וטען כי עשה כל שלאל ידו במטרה לרצות את עונשו בעבודות שירות כנדרש, אלא שמעסיקו פעל בניגוד להוראות. כך, למשל, הוא טען כי המעסיק נהג להגיע למקום העבודה באיחור, ולהותיר אותו מחוץ למבנה גם בימי החורף. בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) ציין כי הטענות שהעלה המבקש באשר לאי פתיחת מקום העבודה במועד לא הועלו מעולם קודם לכן, לא בשיחות הבירור, לא בשימועים שנערכו למבקש, ומשכך, מדובר ב"טענות כבושות שהומצאו לצורך הדיון בעתירה".

למעלה מן הצורך הבהיר בית המשפט כי הממונה מוסמך לשנות מקום עבודתו של עובד שירות, אף אם נקבע בגזר דינו מקום עבודה מסויים. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי החלטת נציב שירות בתי הסוהר שהתבססה על המלצת הממונה נתקבלה בסמכות ומשיקולים סבירים והגיוניים והעתירה נדחתה. נקבע כי המבקש ירצה את יתרת מאסרו מאחורי סורג ובריח החל מיום 5.8.07.

3.

על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הוגשה הבקשה שבפניי. לטענת המבקש, החלטת הממונה לשנות את מקום ריצוי העונש מבית העדה הדרוזית לבית הקשיש, שניהם בשפרעם, עומדת בניגוד לגזר דינו של בית משפט השלום בעכו. המבקש חוזר על הטענות שהעלה בעתירתו, לפיהן נעדר ממקום עבודתו בעטייה של התנהגותו הקלוקלת של מעסיקו. לדבריו, הוא הקפיד להתייצב במקום העבודה בשעה שנתבקש, אולם המעסיק לא פתח את השערים בשעה זו, ואילץ אותו להמתין לבואו, חרף מחאותיו. לטענת המבקש, בית המשפט קמא התעלם מבקשתו לזמן את מעסיקו בבית העדה הדרוזית בשפרעם לדיון, ונתן את פסק דינו בהסתמך על ישיבות השימוע שנערכו למבקש בפני נציגי המשיבים, ולפיכך לא זכו טענותיו להתברר עד תום. המבקש מוסיף ומציין את נסיבות חייו הקשות, לרבות את עובדת היותו נשוי לאשה שאינה עובדת ואב לארבעה ילדים קטינים, אשר יוותרו ללא תמיכה, במידה ויאלץ לרצות את יתרת עונשו בבית הסוהר.

כשבועיים לאחר שהגיש את הבקשה שלפניי, ולאחר שהחל לרצות את עונשו בבית הסוהר, הגיש המבקש בקשה לעכב את ההליכים נגדו עד למתן החלטה סופית בבקשת רשות הערעור שהגיש.

4.

לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות על הסף בשל שני נימוקים עיקריים. ראשית, אין הבקשה מגלה שאלה משפטית חשובה או בעלת אופי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור. שנית, המבקש לא הצביע על כל פגם בהחלטת נציב שירות בתי הסוהר או בהחלטת בית המשפט קמא, שכן ההחלטות מבוססות על איחוריו הרבים של המבקש למקום עבודתו והיעדרויותיו ממנו, חרף האזהרות הרבות שניתנו לו. לדבריהם, אין לתת כל משקל לטענות המבקש באשר להתנהגותו של מעסיקו בבית הקשיש, הואיל והן לא הועלו על ידי המבקש בכל שיחות הבירור והשימועים שנערכו לו.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ועל המבקש רובץ הנטל להוכיח כי מתקיימים טעמים המצדיקים זאת, לרבות קיומה של בעיה משפטית בעלת חשיבות, או סוגיה בעלת חשיבות כללית. לא מצאתי כי טעמים אלו מתקיימים בעניינו. כל כולה של הבקשה בנסיבות המקרה הקונקרטיות. טענותיו של המבקש לעניין זה הוכרעו באופן מנומק ומפורט על ידי בית המשפט קמא, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.6.86)).

בחינת הדברים לגופם מצדדת אף היא בדחיית הבקשה. ראשית, לממונה נתונה הסמכות להורות על העברת נאשם המרצה מאסרו בדרך של עבודות שירות ממקום עבודה אחד למשנהו בשל טעמים שבעבודת השירות (סעיף 11 לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות), התשמ"ח-1978. בעניין זה ראו למשל: רע"ב 3328/02 בן סימון נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 9.5.02)). משכך, אין יסוד ובסיס לטענות המבקש נגד העברתו לריצוי עונשו בבית הקשיש בשפרעם.

באשר להחלטת נציב שירות בתי הסוהר להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. בית המשפט הדגיש חזור והדגש כי עבודות שירות הינן בבחינת פריבילגיה הניתנת

לנאשם במטרה לקדם את שיקומו, ולמנוע ממנו את החוויה הקשה הכרוכה בריצוי מאסר בפועל. יחד עם זאת, פריבילגיה זו עלולה להישלל מהנאשם כל אימת שאין הוא מבצע את עבודות השירות כראוי (ראו למשל: רע"ב 4973/06 אדרי נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 26.7.06) ; רע"ב 8646/04 הרץ נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 21.11.04) (להלן: עניין הרץ ) ; רע"ב 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות השירות (טרם פורסמה, 20.3.05)).

כלל הוא כי היעדרויות ממקום העבודה מהוות עילה המצדיקה את הפסקת עבודות השירות (סעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לעניין זה ראו למשל: רע"ב 4894/05 נסימי נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 17.8.05) ; עניין הרץ ). המבקש עשה לו נוהג לאחר לעבודתו ולהיעדר ממנה, חרף ההזדמנויות הרבות לתקן את דרכיו שקיבל מהמשיבים, לרבות שיחות הבירור והשימועים שנערכו לו. דומה כי בכך העיד המבקש כי הוא אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לעבודות השירות, ולפיכך לא הותיר בידי המשיבים ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהפנותו לריצוי עונש מאסר.

אף נסיבות החיים הקשות אותן תיאר המבקש, אינן מהוות הצדקה לאי ריצוי עונש שהוטל עליו על ידי בית המשפט (ראו למשל: רע"ב 7145/04 מריזן נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 23.8.04)), ואין בהן כדי להצדיק את קבלת הבקשה כעת. משלא השכיל המבקש לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, אין לו להלין אלא על עצמו. לטענות שמעלה המבקש באשר להתנהלות מעסיקו, בה הוא מנסה למצוא את האשם להתנהגותו, אין כל זכר בשיחות ובשימועים שנערכו לו, ועל כן עולה החשד כי הן "הומצאו לצורך הדיון בעתירה", כפי שקבע בית המשפט קמא. לא מצאתי באי זימונו של מעסיק המבקש בבית הקשיש בשפרעם לדיון עילה להתערבותי בהחלטת בית המשפט קמא.

לאור האמור, אני סבורה כי החלטת נציב שירות בתי הסוהר, כמו גם שיקול הדעת שהפעיל, הם סבירים ולא מצאתי מקום לשנות ממנה. בקשת רשות הערעור נדחית.

משעה שבקשת רשות הערעור נדחתה, מתייתר מניה וביה הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי שהגיש המבקש.