רע"ב 7151/00 מוזר עצאירה נ. משטרת ישראל

1.על המבקש נגזר עונש מאסר של 6 שנים ותשעה חודשים. את עונשו החל לרצות ביום 25.6.98. משמרצה הוא את מאסרו, בין השאר, על עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל, נדרשת חוות דעת משטרת ישראל באשר לתנאים שעל המבקש לעמוד בהם, בכדי לצאת לחופשה. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"ש 587/00) כנגד התנאים שקבעה משטרת ישראל בחוות דעתה. בית המשפט המחוזי (השופט י' כהן) קבע כי המבקש יצא לחופשה לפי התנאים שנקבעו בחוות הדעת (הפקדת מזומן; חתימת ערבות צד ג' על סך 100,000 ש"ח; המצאת כתובת שהיה בתחומי מדינת ישראל; והמצאת ערב ישראלי), אך נענה לבקשת המבקש, להפחית את גובה הפיקדון הכספי שידרש להפקיד בבית המשפט, כתנאי ליציאתו לחופשה, והפחיתו מסך של 10,000 ש"ח לסך של 7,500 ש"ח.

2.על החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני. המבקש טוען כי מצבו הכספי מקשה עליו להפקיד את הסכום האמור, ומשכך מבקש הוא כי גובה הפיקדון יופחת לסך של 5,000 ש"ח. המשיבה בתגובתה טוענת כי גם אחרי החלטת בית המשפט המחוזי שקלה היא טענות המבקש, וקבעה תנאים חדשים ליציאתו של המבקש לחופשה. על פיהם, יופחת גובה הערבות כמבוקש לסך של 5,000 ש"ח ובהתאם יהיה על המבקש להמציא ערבות צד ג' נוספת בסך 100,000 ש"ח (בנוסף לערבות צד ג' דומה, אשר לה נדרש המבקש לפי התנאים המקוריים). המשיבה טוענת כי במידה ויש למבקש השגות לגבי התנאים החדשים, רשאי הוא לפנות בעתירת אסירים חדשה לבית המשפט המחוזי, אך אין לדון בתנאים החדשים במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. בכל מקרה, טוענת המשיבה, אין שאלת גובה הערבות מצדיקה מתן רשות ערעור.

3.לאחר שעיינתי בחומר לפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט בעתירת אסיר תינתן רק אם היא מגלה "בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בנסיבות העניין, שאלת גובה הערבות שעל המבקש להפקיד כתנאי ליציאתו מחופשה, אינה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו רע"ב 279/99 מחמוד נורין נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)). באשר לתנאים החדשים שנקבעו ליציאתו של המבקש, הרי שאין המבקש טוען כנגדם במסגרת בקשה זו. אם ברצונו לעשות כן, עליו להגיש - על פי סדרי הדין - עתירת אסירים חדשה לבית המשפט המחוזי.

מטעמים אלה, הבקשה נדחית.