רע"ב 7399/13 יוסף גוטמן נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת

הבכירה נ' אהד ) מיום 10.9.2013 בעת"א 13961-07-13, בגדרה נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש להעברתו לבית הסוהר חרמון לשם שילובו בתכנית טיפולית.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בין היתר, בעבירות של התפרצות וכניסה לדירת מגורים, הונאה בכרטיס חיוב, התחזות לאחר והפרעה לשוטר. בגין הרשעתו, ולאחר שהופעלו עונשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, נגזרו על המבקש 58 חודשי מאסר. המבקש חזר בו מערעור שהגיש על גזר דינו לאחר שבית המשפט המחוזי הורה כי שני עונשי מאסר על תנאי שהופעלו בעניינו ירוצו בחופף זה לזה, כך שעונשו יעמוד על 56 חודשי מאסר בפועל. כן המליץ בית המשפט המחוזי כי המשיב ישקול לשלב את המבקש בתכנית לגמילה, לרבות העברתו לבית סוהר אחר לשם כך.

2.

המבקש החל לרצות את מאסרו בבית הסוהר ניצן ובהמשך הועבר לבית הסוהר שרון, שם הוצע לו להשתלב במחלקה לגמילה לסמים, אך הוא סרב ועמד על דרישתו להשתלב במחלקה הטיפולית בבית הסוהר חרמון. בהמשך הועבר המבקש לבית הסוהר רימונים, שבו הוא מרצה את מאסרו כיום. עובר להעברתו לבית הסוהר רימונים, הגיש העותר עתירת אסיר בה ביקש כי תבוטל הגדרתו כאסיר "טעון הגנה", שכן גם הגדרה זו עמדה ביסוד הנימוקים לדחיית בקשתו להעברתו לכלא חרמון. בהחלטתו מיום 28.4.2013 קיבל בית המשפט את עתירת המבקש, והורה על ביטול הגדרתו כ"טעון הגנה" ועל בחינה מחדש של אפשרות שילובו בתכנית טיפולית בבית הסוהר חרמון.

3.

נוכח ביטול הגדרתו כ"טעון הגנה" הגיש המבקש בקשה נוספת להעברתו לבית הסוהר חרמון, וביום 7.7.2013 הגיש עתירת האסיר בה חזר על בקשתו זו. בית משפט קמא דחה את העתירה בקבעו, כי מאחר שתנאי הפיקוח והשמירה בבית הסוהר חרמון הם פחות הדוקים, נדרשת מידה של אמון במבקש שלא ינצל לרעה תנאים אלה ותנאי זה טרם מתקיים בעניינו (זאת על רקע טענת המשיב כי במסגרת עונשי מאסר שריצה בעבר, המבקש הוצא לחופשות ובשני מקרים לא שב לבית הסוהר בתום החופשה). יחד עם זאת, בית משפט קמא ציין כי יש לבחון את בקשת המבקש לאחר שישולב בסבב חופשות וניתן יהיה לגבש מסקנות באשר לאמון שיש ליתן בו.

כפי שיפורט, כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה דנא, אך בטרם אדרש לבקשה ולתשובת המשיב יש להציג מספר התפתחויות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה הנ"ל.

4.

כעולה מתגובת המשיב, לאחר שניתנה החלטת בית משפט קמא, ועובר להגשת הבקשה דנא, חזר בו המבקש מדרישתו להשתלב בתכנית טיפולית אך ורק בבית הסוהר חרמון וביקש להשתלב בתכנית בבית הסוהר איילון, אך לאחר בדיקה התברר כי תכנית זו נמצאת בתפוסה מלאה. למבקש הוצע לעבור לבית הסוהר איילון ולבקש שוב להשתלב בתכנית, אך הוא סרב. בהמשך נבדקה אפשרות לשלבו בתכנית בבית הסוהר רימונים, אך גורמי הטיפול מצאו כי המבקש אינו עומד בתנאי הבסיסי לשילוב בתכנית - מצב נפשי יציב בלי טיפול תרופתי. יצוין, כי תנאי זה תקף גם להשתלבות בתכנית טיפולית בבית הסוהר חרמון. נאמר, כי כאשר המבקש יראה יציבות נפשית ויגלה נכונות להפסקת הטיפול התרופתי, ניתן יהיה לבחון שוב את אפשרות שילובו בתכנית, אך ככל הנראה, לא יהיה מדובר בבית הסוהר חרמון בהתחשב באמור לעיל באשר למידת האמון הנדרשת כדי להעבירו לבית סוהר זה. ביום 7.11.2013 הגיש המבקש עתירת אסיר שבגדרה נתקפה ההחלטה שלא לשלבו במסגרת טיפולית מאחר שהוא מקבל טיפול תרופתי (עת"א 13740-11-13). ביום 28.1.2014 ניתנה החלטה בעתירה זו, ולפיה הורה בית המשפט לשירות בתי הסוהר להפנות לנרקולוג השירות את השאלה האם טיפול בתרופות אותן נוטל המבקש מונע שילוב בהליך גמילה והאם הפסקת הטיפול באחת מהן יאפשר שילוב כאמור. עוד הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט ) כי אם תשובת המומחה תאפשר שילוב המבקש בגמילה, הוא ישולב בתוכנית גמילה מסמים "בהקדם האפשרי ובמידת האפשר בפרויקט רעות".

הבקשה ותגובת המשיב

5.

כאמור, כלפי החלטת בית משפט קמא מיום 10.9.2013 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, הממוקדת בסירובו של המשיב לשלב את המבקש בתכנית טיפולית בבית הסוהר חרמון. המבקש, שאינו מיוצג, טוען בבקשתו כי אף אם בעבר לא שב במועד מחופשות אין להסיק מכך על מסוגלותו להימלט מבית הסוהר, מה גם שחלף זמן רב מאז מקרים אלה. עוד טוען המבקש, כי במסגרת מאסרו הנוכחי בית המשפט נתן בו אמון ואפשר לו לצאת לבדיקות רפואיות בלי להורות על ליווי או על הפקדת ערבויות והוא לא מעל באמון זה. כן חוזר המבקש על כך שבמספר החלטות בעניינו, בתי המשפט הורו לבחון את אפשרות שילובו בתכנית הטיפולית בבית הסוהר חרמון. המבקש גם עותר כי אורה שימונה לו סנגור.

6.

בתגובתו טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהיא אינה מעוררת שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ונוכח עתירת האסיר הנוספת שהגיש המבקש ואשר עוסקת בנושא דומה, שכן אין מקום ששתי ערכאות יידרשו לאותו עניין. לגופם של דברים נטען, כי בהחלטות המשיב לא נפל פגם המצדיק התערבות. נאמר, כי החלטת המשיב שלא להעביר את המבקש לבית הסוהר חרמון בטרם נמצא כי ניתן ליתן בו אמון היא סבירה לרקע עברו. עוד נאמר, כי העובדה שהמבקש מתנה את הפסקת הטיפול התרופתי בכך שהוא ישולב בתכנית טיפולית בבית הסוהר חרמון מעוררת ספקות באשר לכנות טענותיו באשר לרצונו להשתקם.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר, זאת גם לפי הגישה המרחיבה בנושא ( ראו דברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס ברע"ב 425/09

פריניאן נ' פרקליטות המדינה פיסקה 3 (11.3.2009)) מאחר שהיא ממוקדת בעניינו הפרטני של המבקש ובשגיאות שנפלו, לשיטתו, בהחלטות בבקשתו להתשלב בתכנית טיפולית בבית הסוהר חרמון.

8.

דין הבקשה להידחות גם לגופה. כאמור, הבקשה דנא ממוקדת בסירובו של המשיב להעביר את המבקש לבית הסוהר חרמון ו" הלכה היא כי החלטה בדבר מקום הכליאה של אסירים, או שינויו נמצא בלב לבו של שיקול הדעת-המינהלי של המשיב וכי זכויות היסוד של אסיר אינן כוללות את הזכות לבחור את בית הכלא בו ישובץ" (רע"ב 5620/13 מון נ' שירות בתי הסוהר (2.1.2014)). בית המשפט לא ייטה להתערב בהחלטות בעניינים אלה, המושפעות ממגוון שיקולים - מערכתיים ופרטניים, אשר המשיב מוסמך לשקול (ראו בעניין זה רע"ב 8126/11 מג'דבה נ' שירות בתי הסוהר (1.2.2012)).

בענייננו, הסיבה המרכזית בגינה דחה המשיב את בקשת המבקש לעבור לבית הסוהר חרמון נבעה מכך שרמת האבטחה והשמירה שנוהגת בו היא בינונית, ונוכח עברו של המבקש קיים חשש כי הוא ינצל זאת לרעה. אינני סבור כי בהחלטה זו נפל פגם המצדיק התערבות, ומכאן שבדין דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש. עם זאת, כפי שגם עולה מהחלטת בית משפט קמא, ההחלטה לדחות את בקשת המבקש נובעת מהנסיבות הנוכחיות בעניינו, וחזקה על המשיב כי יבחון עניין זה כאשר ניתן יהיה לעמוד על מידת האמון שיש ליתן במבקש, למשל, לאחר שילובו בסבב חופשות.

9.

אינני רואה, במסגרת החלטה זו, להידרש לטענות המשיב באשר לסבירות החלטתו שלא לשלב את המבקש בתכנית טיפולית מאחר שהוא אינו עומד בתנאים שפורטו לעיל. כפי שציין המשיב, החלטה זו נתקפה על-ידי המבקש במסגרת עתירת אסיר נוספת, אשר ניתנה בה החלטה כמפורט לעיל. בנסיבות אלה, כאשר הבקשה שבפניי ממוקדת בדחיית בקשת המבקש להעבירו לבית הסוהר חרמון, ונושא התנאים לשילובו בתכנית טיפולית התברר בעתירה אחרת, כשלא ברור מה תהיינה ההתפתחויות נוכח ההחלטה שהתקבלה בה - איני רואה להידרש לטענות בעניין זה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין מקום למינוי סנגור למבקש במסגרת בקשה זו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.