רע"ב/רעב"ס 7618-22 רע"ב/רעב"ס 7618-22

1.בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים י' עדן, ע' כהן ו- ג' דניאל) בעת"א 41494-10-22 מיום 31.10.2022.

2.המבקש, תושב חברון ובעל אישור תעסוקה בישראל, הינו אסיר המרצה עונש מאסר ראשון בן שנתיים, לאחר שהורשע על-פי הודאתו, בעבירת רכישה והחזקה של נשק. המבקש, רכש תת מקלע מסוג "עוזי", ורובה מסוג "M4", והחזיק את כלי הנשק מתחת למיטת בתו, בחדר השינה של ילדיו, בביתו שבמחנה הפליטים שועפאט.

3.יצוין, כי המבקש לא שולב בטיפול במסגרת שירות בתי הסוהר, לנוכח היעדרה של תכנית טיפול מתאימה עבורו. לצד זאת, המבקש נמצא מתאים להשתלב בתוכנית שיקום פרטית של מרכז "אל-אמל" לשירותים חברתיים – כפי שעולה מחוות דעת מטעם המרכז, שהוגשה לוועדת השחרורים.

4.ביום 26.05.2022, הגיש המבקש בקשה לקביעת דיון בפני ועדת שחרורים. לאחר דיון, במהלכו התנגדה המשיבה לשחרורו המוקדם של המבקש, התקבלה החלטת ועדת השחרורים מיום 20.10.2022, בה הורתה הוועדה על שחרורו המוקדם של המבקש. בהחלטה נכתב, בין היתר, כי העובדה שהמבקש לא יקבל טיפול בכלא נבחנה זה מכבר על-ידי בית המשפט "ונמצאה ראויה"; כי סופק הסבר מדוע החזיק המבקש בנשק; וכי שירות המבחן העריך כי ההליך המשפטי הרתיע את המבקש והסיכון להישנות המעשים מצדו – נמוך. הוועדה התנתה את שחרורו המוקדם של המבקש בכך שיקיים את התנאים שנקבעו בתוכנית השיקום של "אל-אמל", לצד מגבלות נוספות המפורטות בהחלטה.

5.המשיבה מיאנה להשלים עם החלטת הוועדה ועתרה לבית המשפט המחוזי, נגד החלטת ועדת השחרורים, ובפסק דין מיום 31.10.2022 עתירתה התקבלה. בית משפט קמא קבע, כי עניינו של המבקש נופל בגדר המקרים החריגים המחייבים את התערבותו בשיקול הדעת של הוועדה, מכיוון ש"נפלה טעות משמעותית בשיקול הדעת של הוועדה המצדיקה התערבות בבית משפט זה". זאת, לנוכח מסוכנותו המובהקת של המבקש הנלמדת מהעבירה בה הורשע, וכן, מן ההסבר של המבקש לביצוע העבירה (כפי שצוין בגזר הדין, העבירה בוצעה בשל תחושת היעדר ביטחון אישי של המבקש ומכיוון שקיבל "הצעה טובה") – הסבר אשר יש בו ללמד על מסוכנות מוגברת. אמנם, נקבע כי אין לזקוף לחובתו של המבקש את עצם העובדה שלא עבר שיקום, מכיוון שלא התאפשר הדבר, אך בהיעדר שיקום נדרשת אינדיקציה אחרת כי מסוכנותו פחתה באופן משמעותי – ונטל זה לא הורם. בית משפט קמא התייחס עוד לעמדת משטרת ישראל, אשר טענה כי אין לה היכולת לפקח על תנאי שחרורו של המבקש, מתוקף היותו תושב חברון. לנוכח כל האמור, בית משפט קמא מצא כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה, והורה על ביטול שחרורו המוקדם של המבקש.

6.מכאן הבקשה שלפניי.

7.המבקש טוען, כי לאור היותו תושב חברון שאינו דובר עברית, ולאור שיבוצו בבית סוהר סהרונים – נבצר ממנו להשתתף במסגרת טיפולית, למרות רצונו לעשות כן, אך תכנית "אל-אמל" בנתה עבורו תכנית שיקום איכותית. עוד נטען כי בית המשפט חרג מסמכותו כשהתערב בהחלטת ועדת השחרורים, ובכך המיר את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו; וכן, כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ את עמדת המשטרה – וזאת נוכח עמדה בפסיקה לפיה אין לשלול מאסיר זר אפשרות לשחרור בשל חשש לקושי בפיקוח על תנאי שחרורו.

8.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, סבורני כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

9.הלכה ידועה היא, כי בקשות רשות ערעור על פסקי דין של בתי המשפט לעניינים מינהליים בנושא החלטות של ועדת השחרורים, הן כבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ועל-כן לא תינתן רשות ערעור, למעט במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראו מיני רבים: רע"ב 228/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (15.03.2022)).

המבקש לא טען לקיומה של אף שאלה משפטית עקרונית, ולמעשה טען רק במסגרת עניינו הפרטני. די בכך על מנת להביא לדחיית הבקשה. על כך יש להוסיף, כי גם לגוף הדברים לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר לא חרג מסמכותו בהתערבו בהחלטת ועדת השחרורים, נוכח הטעות שסבר כי נפלה בה – עת המליצה על שחרור, במקרה בו לא הורם הנטל להוכחת הפחתת מסוכנותו של המבקש. בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על מסוכנותו הקונקרטית של המבקש, הגם שהיעדר תכנית שיקום עבורו אינו בשליטתו.

סוף דבר: הבקשה נדחית.