רע"ב 228/22 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים ד' מרשק מרום , י' צלקובניק ו- ע' דרויאן-גמליאל ), בעת"א 29289-12-21 מיום 27.12.2021, שבמסגרתו התקבלה עתירת המדינה נגד החלטת ועדת השחרורים המורה על שחרורו המוקדם של המבקש.

1.

המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר ראשון בן שנתיים, לאחר שהורשע על-פי הודאתו, בריבוי עבירות מרמה, חדירה לחומר מחשב וגניבה. מהבקשה עולה, כי המבקש תושב יהודה ושומרון ללא אזרחות ישראלית, עורך דין במקצועו, ונעדר עבר פלילי עובר לעבירות נשוא כתב האישום. המבקש הורשע, בין היתר, בכך שבכ-20 הזדמנויות שונות פעל במטרה לחדור לחשבונותיהם של לקוחות בנק לאומי, בכך שהשתלט מרחוק על קווי הטלפון של הלקוחות וניסה לשנות את סיסמאות הכניסה שלהם לחשבון. בפעולותיו אלה, הצליח לגנוב סך של כ-230,000 ₪, כשחלק מהכספים הועברו לחשבונותיהם של אנשים אחרים, כדי להסוות את מקורם. מועד תום ריצוי מאסרו של המבקש בניכוי מינהלי יחול ביום 28.6.2022, ומועד 2/3 מינהלי חלף ביום 15.11.2021.

2.

המבקש לא שולב בטיפול במסגרת שירות בתי הסוהר, לנוכח היעדרה של תוכנית טיפול בתחום העבירות שבהן הורשע. לצד זאת, המבקש נמצא מתאים להשתלב בתוכנית שיקום פרטית של מרכז "אל-אמל" לשירותים חברתיים, העוסק בין היתר בשיקום אסירים וטיפול בעבריינות. בחוות הדעת של מרכז "אל-אמל" שהגיש המבקש לוועדת השחרורים, נכתב כי המבקש עתיד להשתתף ב-3 קבוצות טיפוליות (קבוצה טיפולית דינמית, "קבוצת מרמה", ו"קבוצת שינוי דפוסים"), וכן לעבור טיפול פרטני עם עובד סוציאלי.

3.

בהחלטת ועדת השחרורים מיום 8.12.2021, הורתה הוועדה על שחרורו המוקדם של המבקש. בהחלטה נכתב, בין היתר, כי המבקש נעדר עבר פלילי; עובר למאסרו, השיב את כל הכספים שנטל שלא כדין לקורבנותיו; התנהל בכלא באופן נאות, ולא צבר לחובתו דו"חות משמעת או מודיעין שליליים; ולקח חלק בפעילויות שהוצעו לו, הגם שלא היה בהן כדי להציע לו כמעט דבר בתחום העבירות שבהן הורשע. הוועדה התנתה את שחרורו המוקדם של המבקש, בכך שיקיים את התנאים שנקבעו בתוכנית השיקום של "אל-אמל". נקבע כי די בתוכנית כדי לאיין סיכון עתידי מהמבקש, שכן התוכנית תימשך כ-11 חודשים והיא סבירה ועונה לדרישות, וכי למבקש יש תוכנית תעסוקה ומשפחה שאליה הוא מחויב, ומדובר באדם נבון ומשכיל, שהביע חרטה על מעשיו.

4.

עתירת המדינה לבית המשפט לעניינים מינהליים, כנגד החלטת ועדת השחרורים, התקבלה. בית המשפט קבע, כי עניינו של המבקש נופל בגדר המקרים החריגים המחייבים את התערבותו בשיקול הדעת של הוועדה, לנוכח מסוכנותו המובהקת של המבקש בתחום המרמה, ובהעדר השתלבותו בקבוצה טיפולית במהלך מאסרו, גם אם שלא באשמתו. בית המשפט הבהיר, כי בנסיבות העניין אין אלא לקבוע שמסוכנותו של המבקש עומדת בעינה, והגורם לאי-השתתפותו בטיפול אינו רלוונטי בעניין זה. עוד נקבע, כי עולים סממנים של אסיר מניפולטיבי, שאינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו, ואשר מציג גרסאות שונות לגורמי הטיפול השונים ביחס לנסיבות והמניעים שהביאו אותו לבצע את עבירות המרמה. לנוכח כל האמור, בית המשפט מצא כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה, והורה על ביטול שחרורו המוקדם של המבקש.

5.

מכאן הבקשה שלפניי.

המבקש טען, בין היתר, כי מאחר שתוכנית טיפולית בתחום העבירות שביצע אינה בנמצא, נשללת ממנו הזכות לעבור טיפול שיקומי בבית הסוהר, למרות רצונו לעשות כן; כי פסק הדין פוגע בשוויון בין המבקש לבין אסירים אחרים שיכולים להשתתף בקבוצות טיפוליות בבית הסוהר, וכן פוגע בשוויון בין המבקש, שאינו אזרח ישראלי, לבין אסירים אזרחי ישראל שיכולים לעבור תהליכי שיקום בבית הסוהר; כי בית המשפט חרג מסמכותו כשהתערב בהחלטת ועדת השחרורים, על רקע ההתערבות המצומצמת הנהוגה בעניין זה; וכי בית המשפט לא הקנה משקל מספק לתוכנית השיקום של מרכז "אל-אמל". עוד נטען, כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בנושא פרשנות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, והיחס בין שיקולים הנוגעים באסיר לבין נסיבות שאינן נתונות להשפעתו.

6.

לאחר שעיינתי בהחלטתה של ועדת השחרורים, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה על נספחיה ובתגובת המדינה לה, איני רואה לנכון להיעתר לבקשה, ודינה להידחות.

הלכה ידועה היא, כי בקשות רשות ערעור על פסקי דין של בתי המשפט לעניינים מינהליים בנושא החלטות של ועדת השחרורים הן כבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ועל-כן לא תינתן רשות ערעור, למעט במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראו למשל, רע"ב 1285/21 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 והאסמכתאות שם (3.3.2021)). עניינו של המבקש אינו חורג מדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי, ומהמסוכנות הקונקרטית אשר נשקפת ממנו בתחום המרמה, בהיעדר השתלבותו בתוכנית טיפול מתאימה במהלך מאסרו. בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על מסוכנותו הקונקרטית של המבקש, הגם שהעדר תוכנית שיקום עבורו אינו בשליטתו.

טענת המבקש לאי-שוויון בין אסירים אזרחי ישראל ואסירים שאינם אזרחי ישראל אינה רלוונטית בענייננו, מאחר שממילא אין בנמצא תוכנית טיפולית בתחום העבירות שבהן הורשע.

7.

בטרם סיום ראיתי לציין כי לא נעלמו מעיניי הדברים האמורים בהחלטתה של ועדת השחרורים, הנוגעים לנסיבותיו הפרטניות של המבקש – אב ל-6 ילדים רכים בשנים, עורך דין בהכשרתו, נעדר עבר פלילי, אשר הביע מוטיבציה גבוהה לעבור טיפול. יש לקוות כי לאחר מועד שחרורו של המבקש בעוד כארבעה חודשים, הוא ישוב לאורח חיים נורמטיבי כפי שעשה עד להסתבכותו בעבירות שהביאוהו אל מאחורי סורג ובריח.

8.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.