פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
7807/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
טל נעמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 20614-11-15
שניתנה ביום 12.11.2015 על ידי כבוד השופט ג' גדעון
תאריך הישיבה:
י"א בכסלו התשע"ו
(23.11.2015)
בשם המבקש:
עו"ד נועם בונדר
בשם המשיבה:
עו"ד תדמור עציון
פסק-דין
מונחת בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע מיום 12.11.2015, מפי השופט ג' גדעון (עת"א 20614-11-15), לפיה נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שב"ס להורות על כבילת המבקש ברגליים במקום אשפוזו בבית החולים שער מנשה.
על המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת רצח של אחיו. אין מחלוקת כי המבקש סובל מהפרעת נפש ובינתיים נערכת בדיקה פסיכיאטרית הן ביחס לכשירותו לעמוד לדין והן ביחס לאחריותו הפלילית.
הוגשו חוות דעת שאינן בהכרח סופיות, לפיהן המבקש לא כשיר לעמוד לדין ואף אינו אחראי למעשיו.
המדינה הגישה שתי תגובות לבקשת רשות ערעור. בתגובה הראשונה מתאריך 19.11.2015 המדינה הצדיקה את האיזוק המתמיד ברגליים של המבקש, תוך התייחסות לשני פרמטרים: היותו מואשם בעבירת רצח כולל נסיבות המקרה; ומצבו הנפשי. בתגובה שהוגשה בתאריך 22.11.2015, לאחר שהעניין נקבע לדיון, הודיע שב"ס על שינוי בעמדתו כלפי כליאת המבקש, לפיו במהלך שעות היום בין השעות 18:00-06:00 המבקש יהיה כבול ברגליו בלבד, ואילו מהשעה 18:00 ועד לשעה 06:00 למחרת המבקש יהיה כבול ברגליו ובידיו.
שמענו את הצדדים ודעתנו היא כי התמונה איננה ברורה. נדרשת קבלת נתונים נוספים ולשם כך החלטנו לקבל את הבקשה ולהורות על המשך דיון בבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע.
נבהיר, השב"ס נשען בעמדתו על המומחים הרפואיים. אין בכך פגם אלא שלא הוגש חומר ישיר מאותם גורמים, מצב שמקשה על ההכרעה. לשם השוואה ודוגמה נתייחס לבש"פ 5407/14 שנידון בפני השופט ח' מלצר , שם התייחס לחומר שהוגש לפניו, לרבות חוות דעת בדבר האילוץ הרפואי לאיזוק ולכבילה. כאמור חומר מסוג זה לא הוגש לפנינו. נתון נוסף שדורש הבהרה הוא עמדת המדינה. נציין כי אין כל ביקורת על המדינה שהייתה נכונה לשקול את עמדתה מחדש, ההיפך הוא הנכון. אך לא ברור מה גרם לשינוי ואף לא ברור אם אין הצדקה לשינוי נוסף.
בהקשר הכללי, כמובן אין בעמדת הגורם הרפואי בכדי להכריע. התפקיד של שב"ס בדבר שמירת אסירים ועצורים קשה הוא, ואינו מצומצם לשאלות רפואיות בלבד. יחד עם זאת, בענייננו המימד הרפואי הוא חלק מהתמונה ועל כן ראוי שיובהר. יש אמרות מאמרות שונות שכל צד מושך לכיוונו וראוי כי בפני בית המשפט תונח חוות דעת או לפחות מסמך רפואי ברור בנדון. אין מחלוקת כי הסמכות קיימת בכל הקשור לכבילת אסיר, ואף אין מחלוקת כי יש לעשות זאת במשורה. האיזון המדויק תלוי בפרטי המקרה. בתיק זה סבורים אנו כי חסרים נתונים וראוי שהעניין יישקל מחדש. דעתנו היא כי בנסיבות העניין, המקום הראוי לערוך בדיקה כזו היא בבית המשפט המנהלי, המשמש כערכאה הראשונה בהליך מעין זה.
סוף דבר, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אנו מקבלים את הערעור באופן שיהיה על שב"ס לבחון את עמדתו ביחס לכבילת המבקש וזאת תוך שבוע ימים מהיום. בחינה זו תתייחס לפרמטרים הרלוונטיים – כפי שהובהר לעיל. על המדינה להודיע לסנגור את עמדת שב"ס ביחס למבקש למחרת, דהיינו תוך שמונה ימים מהיום. אין בכך למנוע משב"ס לשקול את עניינו של המבקש לפני המועד הנ"ל. לאחר קבלת עמדת המדינה, הסנגור יהיה רשאי לשלוח הודעה לבית המשפט המנהלי ולבקש כי העניין ייקבע בהקדם, וכמובן יש להיעתר לבקשה כזו, ככל שתוגש.
ניתן היום, י"א בכסלו התשע"ו (23.11.2015).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט