רע"ב 7935/21 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת ר' גלפז מוקדי ) בעת"א 2417-08-21.

1.

המבקש, יליד שנת 1992, אסיר ביטחוני, הורשע בעבירות אשר נעברו במהלך מאסרו הראשון, נגד סוהרי שירות בתי הסוהר, בין היתר, לאחר שאיים ברצח על מספר סוהרים ולאחר שדקר סוהר. בעקבות זאת, הושתו על המבקש שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, החל מיום 13.10.2019. מועד שחרורו המינהלי של המבקש ממאסר הינו ביום 24.8.2022. כאמור בבקשה, המבקש מאובחן כחולה סכיזופרניה.

2.

מהבקשה על נספחיה עולה כי במסגרת תקופת מאסרו הנוכחי, המבקש הוחזק בהפרדת יחיד החל מחודש נובמבר 2019 ועד לחודש דצמבר 2020 (ונציין, כי המבקש הוחזק בהפרדת יחיד לסירוגין גם במסגרת תקופת מאסרו הקודם, בשנים 2019-2016). החזקת המבקש בהפרדת יחיד הוארכה בין היתר בפסקי הדין שניתנו בעת"א 6560-10-19, עת"א 48312-03-20 ועת"א 50781-06-20. מיום 24.12.2020 ועד ליום 8.3.2020 שהה המבקש באשפוז במרכז לבריאות הנפש, בעקבות החמרה במצבו, על רקע סירובו לקבל טיפול אנטיפסיכוטי. לאחר שחרורו, ביום 9.3.2021, הועבר המבקש פעם נוספת להפרדת יחיד, בה הינו מוחזק עד ליום זה. החלטות על הארכת החזקתו בהפרדה ניתנו מעת לעת. נציין כי ביום 26.7.2021 הוועדה המחוזית לניהול אסירים דנה בעניינו של המבקש, והמליצה על המשך החזקתו בהפרדה.

3.

שירות בתי הסוהר פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה להמשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד למשך שישה חודשים נוספים שמניינם מיום 13.8.2021. בפסק דינו מיום 17.8.2021, בית המשפט נעתר לבקשה. החלטתו זו נסמכה, בין היתר, על כך שנמצא כי אין אפשרות להחזיק את המבקש בהפרדה זוגית. בפסק הדין צוין כי המבקש בחר שלא להתייצב לדיון, על אף התנגדותו להמשך החזקתו בהפרדת יחיד. למחרת הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בפסק הדין, בין היתר, בטענה כי הדיון התקיים בהיעדרו וללא ייצוג. בעקבות זאת, ביום 20.10.2021 התקיים דיון נוסף בעניינו, לפני מותב אחר.

4.

בפסק דינו מיום 20.10.2021, בית המשפט המחוזי לא מצא לשנות מההחלטה הקודמת בעניינו של המבקש. בית המשפט קבע כי אין ברירה אלא להמשיך להחזיק את המבקש בהפרדת יחיד, בין היתר, לנוכח המידע המודיעיני המראה כי ההפרדה נדרשת לצורך שמירה על ביטחונם של המבקש עצמו, אסירים אחרים וסגל בית הסוהר. הובהר, כי בניגוד לטענת באת כוחו של המבקש, לא מדובר במי שמוחזק בהפרדה בגלל מחלת נפש, וכי מנספחי הבקשה עולה כי אף לא מדובר במי שמחלתו מצדיקה את אשפוזו.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

המבקש טען כי בית המשפט המחוזי שגה כשאישר את המשך הפרדתו, וכי היה על בית המשפט להתחשב בהיותו חולה סכיזופרניה ובהשפעת הפרדתו הממושכת עליו לנוכח מחלתו. כך, נטען כי החזקתו בהפרדה עשויה להחמיר את מצבו הנפשי ולהגביר את מסוכנותו, דבר שאף עולה מחוות הדעת שהוגשו בעניינו, בעוד ששהייתו במסגרת טיפולית מתאימה עשויה לייצב את מצבו ולאיין את מסוכנותו. עוד נטען, כי עניינו של המבקש מעלה שאלה משפטית עקרונית, בנושא החזקתם של אסירים הסובלים ממחלות נפש בהפרדה, במקום מתן טיפול רפואי הולם עבורם.

6.

בתגובת שירות בתי הסוהר לבקשה נטען כי דינה להידחות, בהיעדר פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין, נטען כי ההחלטה על המשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד הכרחית לנוכח מסוכנותו הגבוהה, הנלמדת מהמידע המודיעיני בעניינו כמו גם מאירועי האלימות הקשים שבהם היה מעורב בעבר. הובהר, כי המבקש הינו אסיר אלים ומסוכן באופן חריג, וכי קיים קושי לשלבו עם אסירים נוספים, למשל בהפרדה זוגית, למרות ניסיונות נשנים לעשות כן. עוד הובהר כי בניגוד לטענת המבקש החזקתו בהפרדה לא באה במקום טיפול רפואי או נפשי, והמבקש נתון במעקב רפואי, ובין היתר פסיכיאטרי, על ידי גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר, ומקבל טיפול רפואי ותרופתי. בהקשר זה צוין, כי משך כשבועיים, מיום 19.11.2021 ועד ליום 1.12.2021, המבקש היה מאושפז במרכז הרפואי "העמק" עקב שביתת רעב, ושוחרר לאחר שנבדק על ידי פסיכיאטר, שמצא כי אין מניעה לשחררו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובת שירות בתי הסוהר ובחומר הסודי שהוגש לבית המשפט, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. למרות טענת המבקש, עניינו איננו מעורר שאלה כללית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. מפסק דינו של בית המשפט קמא, כמו גם מתגובת שירות בתי הסוהר לבקשה, עולה כי המבקש אינו מוחזק בהפרדה בגלל מחלתו, כי אם בעקבות התנהגותו האלימה והסכנה הנשקפת ממנו, וכי הוא נתון במעקב רפואי ופסיכיאטרי ומקבל טיפול תרופתי. מכאן, שעניינה של הבקשה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש.

8.

מעבר לנדרש, דין הבקשה להידחות אף לגופה. אמנם, החזקת אסירים בהפרדת יחיד היא בבחינת מוצא אחרון, ואסירים לא יוחזקו בהפרדה מקום שבו ניתן להשיג את תכליתה בדרך אחרת (ראו סעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר )). זאת ועוד. ככל שתקופת ההפרדה מתמשכת, גובר הנטל על שירות בתי הסוהר, להראות כי אכן יש הצדקה להארכת ההפרדה, ויש לשוב ולבחון את האפשרות להקלה בתנאי ההפרדה (רע"ב 5684/11 שם טוב נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 4 והאסמכתאות שם (27.9.2011)). בענייננו, הגם שהמבקש מוחזק בהפרדת יחיד משך תקופה לא מבוטלת, מצאתי כי יש הצדקה להמשך החזקתו בהפרדה, בהינתן המידע על המסוכנות הנשקפת ממנו, והצורך להבטיח את שלומם וביטחונם של המבקש, אסירים אחרים וסגל השב"ס, ולמנוע פגיעה בביטחון, במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר, על-פי סעיפים 19(ב)(3) ו-19(ב)(4) לפקודת בתי הסוהר. מסקנתי מתחזקת על רקע החומר המודיעיני הסודי המבסס את מסוכנותו של המבקש וכן מעיד על הניסיונות לשלבו בהפרדה זוגית. זאת, אף על פי שרוב האינדיקציות שהובאו לפניי מבוססות על אירועים מהשנים 2020-2017, ומיעוטן בלבד על אירועים משנת 2021, באופן המחליש במידת מה את עוצמתן. עם זאת, נראה כי באיזון הכולל, ההחלטה להותיר את המבקש בהפרדת יחיד היא החלטה סבירה, שאינה מגלה עילה להתערבות.

9.

סוף דבר, שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית. חזקה על שירות בתי הסוהר, כי ימשיך ויבחן מעת לעת אם מתאפשרת הפסקת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד.