פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
כבית
המשפט הגבוה לצדק
רע"ב 818/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש:
יצחק זרקה
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטות
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.12.03 בעע"א 2320/02; עע"א
2367/02; עע"א 2388/02; עע"א 2419/02, שניתנו על-ידי כבוד השופט א' טל
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיב: עו"ד דני
חורין
החלטה
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את עתירות המבקש – אסיר בכלא "איילון" – שנגעו לתנאי מאסרו. בין היתר, קבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו:
ממכתבו של סגן-מנהל כלא "איילון" ומתגובת קצין העתירות, עולה שהעותר, כמו אסירים אחרים, ישֵן על הריצפה, אך דבר מחוייב המציאות, לצערנו, בשל מספר האסירים בבית-הסוהר, שעולה על מספר מקומות הכליאה , כאשר המשיב עושה ככל שביכולתו כדי להפחית את הצפיפות במתקני הכליאה. (ההדגשה הוספה)
כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שבפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ככל שהדבר נוגע לעתירת המבקש בעניין תנאי השינה שלו.
סעיף 9 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 קובע:
9.תנאי המעצר [תיקון: תשנ"ח(2)]
(א) עצור יוחזק בתנאים הולמים שלא יהיה בהם כדי לפגוע בבריאותו ובכבודו.
(ב) עצור יהיה זכאי, בין היתר, לכל אלה:
[...]
(2) למיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי, ולהחזקת חפצים אישיים כפי שייקבע.
בסעיף 6(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז-1997 מפרט המחוקק:
(א) לעצור יסופקו, לשימושו האישי במקום המעצר, מיטה, מזרן ושמיכות נקיות.
החלטת בית-המשפט המחוזי אינה מקובלת עלי, שכן יש בה משום מתן לגיטימציה להפרת הוראה חקוקה מצד המשיב. פשוט הוא, כי שינה על הרצפה אינה מחויבת המציאות, ויש בה משום פגיעה חמורה בכבוד האדם.
אי-לכך, אני מקבלת את הערעור ומורה למשיב לספק למבקש מיטה כאמור.
ניתנה היום, ז' באדר ב תשס"ג
(11.3.03).
ש
ו פ ט ת