רע"ב 8181/14 שי נגאוקר נ. נציב שרות בתי הסוהר

1.

המבקש הוא אסיר המרצה את עונשו בכלא איילון. לאחר שאביו ז"ל הלך לעולמו פנו המבקש ואחיו, אף הוא אסיר, בבקשה לאפשר להם לצאת מן הכלא כדי להשתתף בשבעה. המשיב דחה את בקשתם על בסיס מידע מודיעיני בעניינם. בשלב זה, הם הגישו עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד שנסבה על כך.

2.

ביום 30.11.2014 קיים בית המשפט המחוזי (עת"א 57728-11-14, הנשיא א' טל ) דיון בעתירה ובסיומו ניתן פסק דין שזו לשונו:

"בהסכמת ב"כ העותרים, שקיבל את המלצת בית המשפט לאחר שבית המשפט עיין במידעים, אני דוחה את העתירה. רשמתי בפניי את הסכמת המשיב לעלות כל אחד מהעותרים בליווי סוהרים לקבר אביו במהלך השבעה בתנאים שייקבעו על ידי המשיב".

3.

הבקשה שבפני, אשר נשאה את הכותרת "בקשת רשות ערעור בהולה", הוגשה ביום 1.12.2014 בשעות הערב. המבקש טוען בה כי החלטת המשיב אינה מתקבלת על הדעת ופוגעת בזכויותיו שלא לצורך. מיד לאחר שהועברה הבקשה לעיוני, הוריתי למבקש להגיש הודעה מטעמו שבה יבהיר מהו הבסיס המשפטי להגשת בקשה לערער על פסק דין שניתן בהסכמתו. בהודעה מטעמו, שהוגשה באיחור, טוען בא-כוחו של המבקש כי משהודיע בית המשפט המחוזי לצדדים כי אין בכוונתו לאפשר את יציאת המבקש לשבעה "לא היה טעם במתן החלטה פורמלית", ולכן הסכים המבקש לדחיית העתירה.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררים שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 5444/09 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (4.7.2010)). עניינו של המבקש אינו נמנה על קטגוריית מקרים מצומצמת זו. אדרבה, הבקשה נסבה על בחינה קונקרטית של נסיבותיו של המבקש, בשים לב לחומר המודיעיני שנבדק על-ידי בית המשפט המחוזי. הדבר נכון אף ביתר שאת בהתחשב בכך שפסק הדין מושא הבקשה ניתן בהסכמה ומכאן שהאפשרות להשיג עליו בהליך ערעורי היא מצומצמת ביותר (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 515-503 (מהדורה שלישית, 2012)). בשולי הדברים, אציין כי ההסבר שנתן בא-כוח המבקש להגשת הבקשה על אף שפסק הדין ניתן בהסכמה רחוק מלהשביע רצון, וממילא היה עליו להבהיר סוגיה זו מיוזמתו כבר עם הגשתה של בקשת רשות הערעור.

5.

סוף דבר: הבקשה נדחית.