רע"ב 5444/09 אימאן חג' יחיא נ. שירות בתי הסוהר

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו מיום 15.6.2009 (כב' השופט צ' גורפינקל ), אשר דחה את עתירת המבקשת כנגד החלטת המשיב שלא לאפשר יציאתה לחופשות.

2.

המבקשת הינה אסירת עולם שהורשעה בעבירת רצח ובעבירות סמים. עונש מאסרה נקצב לתקופה של 27 שנים, אותו היא מרצה החל משנת 1993.

בין השנים 2000-2003 יצאה המבקשת לחופשות רצופות מהכלא, ובין השנים 2003-2005 יצאה לחופשות לסירוגין. בחודש יולי 2005 הופסקו חופשותיה עקב נסיון החדרת סמים לכלא, ארוע שהביא לפתיחת תיק פלילי שנסגר מאוחר יותר מהעדר ענין לציבור. כשהופסקו חופשותיה של המבקשת, היא נדרשה על פי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר לעמוד בפני "ועדת אסירי עולם" (להלן – הוועדה ) לצורך חידוש יציאתה לחופשות. בחודשים ספטמבר 2006, מרץ 2007, ומאי 2008 נדון עניינה של המבקשת בפני הוועדה ובשלושת הדיונים הוחלט שלא להמליץ על הוצאתה לחופשות.

ביום 25.9.2008 עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעתירה בה קבלה על אי יציאתה לחופשות (להלן: העתירה הראשונה ).

ביום 24.11.2008 דנה הוועדה בעניינה של המבקשת פעם נוספת ודחתה את בקשתה, בין היתר, בשל ידיעות מודיעיניות שהצביעו על מעורבותה של המבקשת בענייני סמים ועל התנהגותה השלילית כלפי אסירות אחרות, ובשל היותה גורם מתסיס כנגד סגל בית הסוהר.

ביום 25.11.2008 נדונה העתירה בבית המשפט המחוזי והוחלט לדחותה בשל מידע בדבר שימוש העותרת בסמים והתנהגותה השלילית במאסר. עם זאת, בית המשפט קמא (כב' השופטת י' שיצר ) החליט כי, בכפוף לשיפור בהתנהגותה, עניינה ייבחן מחדש בהמשך בידי הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ).

עניינה של המבקשת נבחן שוב על ידי הוועדה ביום 25.2.2009 והוחלט פה אחד שלא להמליץ על הוצאתה לחופשות. הטעמים העיקריים לכך היו כי היא מעורבת בחריגות משמעת רבות, ובהחדרת סמים לכלא בחזרתה מהחופשה, וכי היא לא השתלבה במסגרת טיפולית ובהליך גמילה.

על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט קמא, נשוא הליך זה (להלן:

העתירה השניה ). ביום 15.6.2009 דחה כב' השופט גורפינקל את העתירה מהטעם העיקרי כי התנהגות העותרת בבית הסוהר הינה שלילית, ובעבר היתה מעורבת בעבירות סמים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור הזו.

3.

המבקשת טוענת כי יש ליתן לה רשות ערעור ממספר טעמים. ראשית, יש להפעיל מבחן מרחיב למתן רשות ערעור בעתירות אסיר, שכן בדרך כלל אין זו בקשה בגלגול שלישי, אלא, למעשה, דיון בגלגול שני בלבד. שנית, המבקשת טוענת כי זכותה היסודית להליך הוגן נפגעה פגיעה ממשית כאשר לא ניתנה לה הזדמנות אמיתית לטעון את טענותיה במהלך הדיון בערכאה דלמטה. עוד היא גורסת, כי פגיעה זו מתחדדת לאור חובת הפרקליטות לפעול בתום לב, וליתן לה זכות עיון במידע הנוגע אליה, וזכות טיעון כנגד מידע העשוי להשפיע על החלטה בעניינה.

לגופו של ענין, טוענת המבקשת כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא ייחס חשיבות מיוחדת למערכת היחסים הרעועה השוררת בינה לבין הנהלת הכלא, לאור טענה כי הייתה מעורבת בניסיון החדרת סמים לבית הסוהר לפני מספר שנים. לדבריה, כל ניסיונותיה לתיקון היחסים עם רשויות הכלא לא צלחו, והיא נאלצה לפנות לגורמים חיצוניים על מנת לממש את זכויותיה, ופניות אלה הביאו להחרפה נוספת ביחסים. עוד היא טוענת, כי המשיב הציג בפניה מידע חלקי בלבד באשר לעילה להפסקת חופשותיה. לטענתה, הוחלט שלא להגיש נגדה כתב אישום בחשד שניסתה להבריח סמים לתוך הכלא, אולם נתון זה לא הוצג בפני ועדת אסירי העולם ובית המשפט קמא. באשר לטענה כי השתמשה בסמים, שעל בסיסה נדחתה עתירתה הראשונה, היא טוענת, כי הממצאים הנזכרים נבעו מכדור הרגעה שניתן לה על ידי אסירה אחרת, ואשר נטלה בשל מצבה הנפשי הקשה באותה תקופה. היא מוסיפה, כי בטרם הוגשה עתירתה השניה, היא נבדקה פעם נוספת, ונמצא כי היא אינה משתמשת בסמים. למרות זאת, דחה בית המשפט קמא את עתירתה, בהפנותו, בין היתר, למידע לפיו הייתה מעורבת בעבירות סמים. לדבריה, לא ברור אם החלטת בית המשפט קמא נשענת על חומר חסוי שהוצג לו, אם לאו. המבקשת מלינה על הבעייתיות שבעיון ובקבלת החלטות על סמך חומר חסוי. היא טוענת, כי על בית המשפט לבחון מידע זה בזהירות מיוחדת וכי במקרה זה הוא לא נהג כך.

3.

בתגובתו לבקשה, הודיע המשיב כי ביום 27.8.2009, כחודשיים לאחר הגשת בקשה זו, התכנסה ועדת אסירי העולם לדון בעניינה של המבקשת. לקראת הדיון, נערך למבקשת אבחון פסיכולוגי עדכני על ידי פסיכולוגים של מחלקת בריאות הנפש בשב"ס והוגשו חוות דעת עדכניות של הגורמים המוסמכים בשב"ס. הוועדה החליטה שלא להמליץ על יציאתה של המבקשת לחופשה. בנסיבות אלה, כאשר התקבלה החלטה מנהלית חדשה אשר טרם עמדה לביקורת שיפוטית, סבור המשיב כי יש למחוק את בקשת רשות הערעור ולאפשר למבקשת – ככל שתחפוץ בכך – להגיש עתירת אסיר כנגד ההחלטה החדשה. לפיכך, מבקש המשיב כי נורה על דחיית או מחיקת בקשת רשות הערעור.

הכרעה

4.

משנתקבלה החלטה חדשה בעניינה של המבקשת על יסוד נתונים מעודכנים שאינם מצויים בפניי, אין עוד טעם לדון בהחלטה הקודמת שכבר איננה רלבנטית, אשר היא העומדת במוקד בקשה זו. כידוע, בית משפט זה אינו דן בעניינים שעילתם הקונקרטית הפכה בלתי מעשית (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון , פ"ד נג(5) 241, 250 (1999); בג"ץ 2655/06 לאור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (לא פורסם, 27.3.2006); רע"ב 9377/04 עמיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 13.1.2005); רע"ב 5497/05 סוויסה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 27.7.2005); רע"ב 3954/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 21.8.2006). יתר על כן, ככלל, בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור אלא כאשר הבקשה מגלה בעיה משפטית עקרונית, או מעלה ענין שחשיבותו היא כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.1986)). בקשתה של העותרת נטועה כל כולה בנסיבותיה האישיות, בהתנהגותה בכלא ובהתרשמות הגורמים המוסמכים בדבר הסיכונים הצפויים מהתרת יציאתה לחופשות. סוגיות אלה אינן מעלות ענין משפטי עקרוני בעל אופי כללי שהשלכותיו חורגות מעניינה הפרטני של המבקשת. מכאן, שאין בקשה זו עונה על תנאי סף הנדרשים לצורך מתן רשות ערעור.

5.

מעבר לנדרש יצוין, כי אף לגופו של ענין, אין מקום להתערב בהחלטת הגורם המוסמך בשב"ס ובהחלטת בית משפט קמא. חופשת אסיר היא פרביליגיה, טובת הנאה, ואיננה בבחינת זכות מוקנית ( סעיף 36(א) ל פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] , התשל"ב-1971 ; תקנה 19 ל תקנות בתי הסוהר ,

תשל"ח-1978 (להלן: תקנות בתי הסוהר ); סעיף 1.ב ל פקודת נציבות בתי הסוהר בעניין חופשות אסירים

(פקודה מספר 04.40.00) ; רע"ב 5607/05 חתואל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (לא פורסמה, 21.8.2005) (להלן: ענין חתואל )). זוהי טובת הנאה הניתנת על פי שיקול דעת הגורם המוסמך כאשר נמצא כי אין סתירה בין אינטרס ההגנה על הציבור וביטחונו ועל הסדר הציבורי, לבין הרצון להיטיב עם האסיר, ולאפשר את חיזוק הקשר בינו לבין משפחתו והקהילה. כבר נקבע, כי כאשר יציאת אסיר לחופשה עשויה לסכן את האינטרס הציבורי, יכריע האחרון את הכף ( ענין חתואל , שם). ואולם אף אם המאזניים מעוינות, ויציאת האסיר לחופשה אינה מטילה סיכון על הציבור, התנהגותו הטובה בכלא היא תנאי ליציאתו לחופשות. כך נקבע מפורשות בתקנות בתי הסוהר, בהתאם לשיקול הדעת הרחב שניתן בענין זה לשר הממונה:

"מנהל בית הסוהר רשאי, על-פי כללים שקבע הנציב, להעניק לכל האסירים או לסוג אסירים או לאסיר מסוים טובות הנאה מעבר לזכויות מוקנות שנקבעו בחיקוק, כגון:... חופשות..., המותנות בהתנהגותו הטובה של האסיר המסויים. .." (תקנה 19(א) לתקנות בתי הסוהר; ההדגשה אינה במקור).

6.

החלטת ועדת אסירי העולם שבגינה הוגשה בקשה זו, שלא להמליץ על הוצאת המבקשת לחופשות, נתקבלה על דעת כל חבריה. היא התבססה על נתונים שהוצגו בפני הוועדה מהם עולה, בין היתר, כי התנהגותה של המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם הדרישות המקובלות ואינה מצדיקה הענקת פריבילגיה של חופשה. בהחלטת הוועדה פורטו חריגות משמעת רבות מצד המבקשת, ובכללן איום על איש סגל בית הסוהר שארע לפני זמן לא רב. כן עולה, כי מצויות ידיעות מודיעיניות שליליות לגבי המבקשת ובהן ידיעה כי בעבר ניצלה חופשה אליה יצאה על מנת להחדיר סמים אל תוך הכלא. בית המשפט קמא בחן את החלטת הוועדה לאור תשתית הנתונים שעמדה בפניה, ומצא כי היא סבירה. אף אני שותפה לעמדתו. החלטת בית המשפט קמא מנומקת, מתבססת על הנתונים שהובאו בפניו, ואינה מגלה כל עילה להתערבות שיפוטית לצורך שינויה.

7.

לפיכך, הבקשה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.