פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8548/09
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
עלי אבו קמיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעע"א 2647/09 ועע"א 2695/09 שניתנה ביום
16.9.2009 על ידי כבוד השופט ד' רוזן
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד ליאורה
וייס-בנסקי
החלטה
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ד' רוזן) מיום 16.9.2009, בה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר לשלול למשך ששה חודשים את יציאתו מהכלא לחופשה.
1.
המבקש, אסיר בלתי מיוצג, מרצה עונש מאסר של שנתיים ותשעה חודשים בגין הרשעתו בעבירות כניסה והתפרצות, גניבה, גרימת חבלה חמורה, היזק לרכוש בזדון, איומים, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. ביום 19.6.2009 שב המבקש מחופשה בת ארבעים ושמונה שעות ובעקבות מידע מודיעיני לפיו ברשותו סמים שיבריח אל בין כתלי בית הכלא בשליחות אחר, נלקח למתקן מעקב הסמים ביחידה ללוחמה בסמים של שירות בתי הסוהר. במתקן זה הוחזק המבקש בהפרדה ובפיקוח עד ליום 24.6.2009, תקופה במהלכה לא נמצאו סמים בחזקתו או בהפרשותיו. עם זאת, במהלך שהותו במתקן לא שיתף המבקש פעולה עם הסוהרים, שינה לטענת שירות בתי הסוהר את גרסאותיו ביחס לקיום סמים בגופו ואף סירב לעבור בדיקות רפואיות היכולות ללמד על הימצאות סמים בגופו, ובהן צילומי רנטגן ו- CT . על רקע התנהגות זו החליט שירות בתי הסוהר, בהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר בדבר חופשות אסירים, לשלול את חופשותיו של המבקש למשך חצי שנה.
המבקש עתר בעניין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב אך זה דחה את עתירתו וקבע בהחלטתו מיום 16.9.2009 (כב' השופט ד' רוזן) כי החלטת הרשות אינה נגועה באי-סבירות המחייבת התערבות שיפוטית. בית המשפט הוסיף וציין כי הוצאת אסיר לחופשה הינה הטבה הניתנת לאסירים שהתנהגותם היא ללא דופי וכי התנהגותו של המבקש בנסיבות שתוארו אינה עולה בקנה אחד עם תנאי זה.
2.
המבקש אינו משלים עם פסיקתו של בית משפט קמא, ומכאן הבקשה שבפניי. המבקש טוען כי מזה למעלה משנה מתנכל לו שירות בתי הסוהר בסרבו לאשר לו חופשה, ומציין כי החופשה בת ארבעים ושמונה השעות שאליה יצא ניתנה לו לבסוף רק משהתערב בית המשפט המחוזי בעניינו והורה על שחרורו לאותה חופשה. המבקש טוען עוד כי המידע המודיעיני שהתקבל אודותיו כששב מחופשה זו ואשר החשידו בהחזקת סמים, היה שקרי ונעדר כל אחיזה במציאות. כמו כן טוען המבקש כי במהלך התקופה בה שהה במתקן מעקב הסמים ובניגוד לנטען על ידי המשיבה, שיתף פעולה עם הסוהרים ועם הרופא ככל שנדרש, אם כי סירב לבדיקות שצויינו לעיל מחשש שייגרם לו בגינן נזק בריאותי בלתי הפיך, ולגישתו לא ניתן לחייבו בביצוען. המבקש מוסיף וטוען כי הוא נדרש לבצע בדיקות אלו רק משום שלא נמצא כל סם בחזקתו.
3.
המשיבה מצדה טוענת כי על פי ההלכה הנוהגת תינתן רשות ערעור לאסיר רק מקום שהבקשה מעלה סוגיה משפטית כללית ובעלת חשיבות החורגת מגדר עניינו של המבקש הקונקרטי, בעוד שהבקשה דנן מתמצה כולה בנסיבות פרטניות ועל כן יש לדחותה על הסף. המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה, שכן שיקול הדעת בעניין הענקת חופשה לאסיר, מסור על פי חוק לשירות בתי הסוהר ובמקרה זה אין כל עילה להתערב בהחלטתו: אחד השיקולים הנוגעים להחלטה אם להעניק לאסיר חופשה הוא התנהגותו של האסיר, ומשסירב המבקש לעבור בדיקות רפואיות שעשויות לאשש או להפריך את המידע המודיעיני שהחשידוֹ בהברחת סמים ומששינה את גרסאותיו בעניין זה, ההחלטה לשלול ממנו יציאה לחופשה הייתה סבירה ומבוססת ואינה מצדיקה התערבות.
4.
דין הבקשה להידחות. בית משפט זה שב ופסק כי אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה. אכן, היציאה לחופשה היא בבחינת הטבה שהענקתה נתונה לשיקול דעתו של שירות בתי הסוהר (ראו רע"ב 5607/05 חתואל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 21.8.2005) , רע"ב 6212/09 עזרא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.8.2009)) וההחלטה אם להעניק לאסיר חופשה אם לאו, מחייבת איזון בין הצורך להגן על שלום הציבור ולשמור על הסדר הציבורי ובין הרצון לקדם את שיקום האסיר ולחזק את הקשר בינו ובין הקהילה לקראת יציאתו מן הכלא. אחד השיקולים המובאים בחשבון לעניין יציאתו של אסיר לחופשה נוגע להתנהגותו בכלא (ראו תקנה 19(א)
לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 וכן רע"ב 5444/09 יחיא נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 22.10.2009)) . במקרה דנן מסר המבקש גירסאות שונות לעניין החשד בדבר מעורבותו בהברחת סמים אל בית הכלא, וכן סירב לבצע בדיקות רפואיות שעשויות היו לאמת או להפריך את החשד. אמת, אין על המבקש חובה לעבור בדיקות אלו ורשאי היה הוא שלא להסכים לכך; במקרה כזה עומד החומר המודיעיני שנתקבל בחזקתו ואליו מצטרפות במקרה דנן הגירסאות המשתנות שמסר בעניין זה לשירות בתי הסוהר. אשר על כן, צדק בית משפט קמא בדחותו את העתירה.
האמור בהחלטה זו אין בו כדי לחסום את דרכו של המבקש מלשוב ולבקש כי יותר לו לצאת לחופשה, בתום שישה החודשים אליהם התייחסה ההחלטה נשוא הבקשה דנן (פרק זמן זה מסתיים לדברי המשיבה בעוד כשלושה שבועות). בקשה כזו אם תוגש תיבחן על ידי שירות בתי הסוהר על פי מכלול השיקולים העדכניים הצריכים לעניין.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ט"ז כסלו, תש"ע (03.12.2009).
ש ו פ ט ת