רע"ב 5049/13 כללאב עודה נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' פרסקי) מיום 9.7.2013 אשר דחה את עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות.

1.

המבקש מרצה מאז 21.12.2009 עונש של עשר שנות מאסר בפועל בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקה וייבוא סם מסוכן מסוג הרואין, ומאסרו עתיד להסתיים ביום 20.12.2019. לעניין יציאה לחופשות, מסווג המבקש לעת הזו בקטגוריה ב/1, שעניינה אסירים שיציאתם לחופשה מותנית באישור משטרת ישראל או גורמי מודיעין אחרים ("אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אמ"ן/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' שייקבעו על ידי אמ"ן קמב"ס" - סעיף 7 לפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.00 ) . בקשת המבקש לצאת לחופשה סורבה על ידי המשיב ביום 19.5.2013 תוך אימוץ המלצת המשטרה שלא לאשר את יציאתו לחופשה בהתבסס על כך שטרם מעצרו נמלט המבקש מן המשטרה למשך תקופה ממושכת ולכן קיים חשש כי לא ישוב מחופשתו. נוכח החלטה זו, עתר המבקש לבית המשפט קמא בבקשה לשלבו בסבב החופשות.

2.

ביום 9.7.2013 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) את עתירת המבקש בציינו כי ההתנגדות לשילוב המבקש בסבב החופשות נובעת מתוך החשש כי המבקש לא ישוב מן החופשה וזאת נוכח עברו ובשל משך המאסר הארוך שנותר לו לרצות. בנסיבות אלה ולאחר עיון בחומר מודיעיני חסוי, בו לא הוצג מידע חדש, קבע בית המשפט כי אין להתערב בהחלטת המשיב. יחד עם זאת, ציין בית המשפט קמא כי בחלוף מחצית מתקופת המאסר יהיה למבקש "מה להפסיד" מבריחה במהלך חופשה. על כן, כך הוסיף וקבע, ככל שלא יחול שינוי בנסיבות, בחלוף תקופה זו (הנוקפת בעוד כחמישה חודשים), התנגדות המשיב לשילובו של המבקש בסבב החופשות בשל ניסיון העבר בלבד, לא תהיה סבירה עוד.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי יש להורות למשיב לשלבו בסבב חופשות לאלתר. בפתח דבריו מציין המשיב כי התקופה בה נמלט מן המשטרה הסתיימה בכך שהסגיר עצמו מיוזמתו למשטרה, אך המשיב ובית המשפט לא הביאו את הדבר בחשבון. כך טוען המבקש כי החלטה שלא לשלב אסיר בסבב חופשות אך ורק בשל כך שבעבר נמלט מן המשטרה, מעוררת את השאלה העקרונית האם אין חשיבות לעובדה כי האסיר הסגיר את עצמו ולטענתו התעלמות מנתון זה, יש בה כדי להוות תמריץ שלילי לחשודים נמלטים להסגיר עצמם למשטרה. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שקבע כי רק בחלוף מחצית מתקופת מאסרו יהיה זה בלתי סביר שלא לשלבו בסבב החופשות ומדגיש כי נותרה לו תקופת מאסר של כשנתיים עד אשר עניינו יעלה לדיון בפני ועדת השחרורים, וכבר עתה, יהיה זה בלתי סביר להניח כי לא יחזור מחופשתו, במיוחד כאשר יש סיכוי טוב כי שליש מתקופת מאסרו יקוצר. לבסוף טוען המבקש כי שלילת חופשותיו אף לפרק זמן של חצי שנה נוספת מהווה פגיעה חמורה בו ומעלה חשש של התנכלות כלפיו.

4.

המשיב טוען מצדו כי דין הבקשה להידחות על הסף ולחלופין לגופה. כך לטענת המשיב הבקשה איננה מעוררת כל שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ומדובר בבקשה לבחון מחדש החלטה ספציפית המבוססת על נסיבותיו הפרטניות של המקרה. בהקשר זה טוען המשיב כי הטענה לפיה המבקש הסגיר עצמו הודגשה בפני בית המשפט קמא שאף ציין זאת בהחלטתו ואין בה כדי להעלות שאלה עקרונית. לגופו של עניין סבור המשיב כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו, שאושרה בפסק דינו של בית המשפט קמא, מאחר שלא נפל בה כל פגם. המשיב מדגיש כי המבקש מסווג לקטגוריה ב/1 ולפיכך כל יציאה שלו לחופשה מותנית באישור משטרת ישראל המתנגדת לשילובו בסבב החופשות בשלב זה, נוכח החשש שלא ישוב מן החופשה ונוכח הסכנה הנשקפת לציבור בשל כך. לטענת המשיב, יש לבחון את בקשת המבקש בהתאם למצב הנוכחי לפיו עליו לרצות למעלה מחמש שנות מאסר נוספות, שכן הערכת המבקש לפיה ישוחרר שחרור מוקדם אין לה כל בסיס בשלב זה והיא טרם נבחנה. לעניין טענת המבקש לפיה הסגיר עצמו למשטרה, מציין המשיב כי מבדיקה שערך לא קיים מידע בעניין זה, אך גם בהנחה שהמבקש אכן הסגיר עצמו אין בכך כדי למחוק את העובדה שהוא נמלט מן המשטרה במשך תקופה העולה על שנה, במהלכה נדרשו פעולות שונות על מנת לאתרו. לבסוף מציין המשיב כי בחלוף מחצית מתקופת מאסרו של המבקש, יובאו בחשבון הערות בית המשפט קמא טרם קבלת החלטה חדשה בעניין שילובו בסבב החופשות.

5.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999)). במקרה דנן הטענה העיקרית שמעלה המבקש היא כי היה על המשיב לקחת בחשבון את העובדה שבתום תקופת הימלטו הוא הסגיר עצמו למשטרה. טענה זו כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ובניגוד לטענת המבקש, אינני סבורה כי היא מעוררת שאלה רחבה ועקרונית כלשהי. אכן כטענת המשיב, בקשתו של המבקש נטועה כולה באופן שבו התרשמו הגורמים המוסמכים מן הסיכונים הצפויים מהתרת יציאתו לחופשה ועניין זה נתון לשיקול דעתם, אותו יש לבחון על פי כללי המשפט המנהלי (רע"ב 5444/09 חג' יחיא נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5

(22.10.2009)) . שיקול דעת זה נסמך על מגוון של שיקולים, ובהם המסוכנות הנשקפת מן האסיר, החשש כי יימלט, התנהגותו במהלך המאסר ועוד (רע"ב 6212/09 עזרא נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (3.8.2009)). במקרה דנן, נוכח התקופה הארוכה בה נמלט המבקש מן המשטרה ובהתבסס על חומר מודיעיני שהתקבל, אותו בחן בית המשפט קמא, סבר המשיב כי יציאתו של המבקש לחופשה בעת הזו טומנת בחובה סכנה כי המבקש לא ישוב מן החופשה. החלטה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות בנסיבות המקרה דנן, ובצדק קבע בית המשפט קמא כי אין הצדקה להתערב בה.

למען שלמות התמונה יצוין כי על פי בקשתי הובא לעיוני החומר המודיעיני החסוי שהוצג בעניינו של המבקש ואף שאין בו מידע מן העת האחרונה, חומר זה מבסס אף הוא את סבירות ההחלטה לעת הזו.

6.

סיכומו של דבר - שוכנעתי כי לעת עתה יציאתו של המבקש לחופשה מקימה חשש כי יימלט בשנית ולא ישוב לרצות את המשך מאסרו ועל כן גם לגופו של עניין איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. רשמתי לפניי את הודעת המשיב כי בעת קבלת החלטה חדשה לעניין חופשותיו של המבקש תובאנה בחשבון הערותיו של בית המשפט קמא לעניין התמשכות ההגבלות וסבירותן.

מן הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.