רע"ב 7724/15 טל יגרמן נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (השופטת נ' אהד ) מיום 13.10.2015, בה נדחתה עתירת המערער להורות כי ימשיך לקבל טיפול סוציאלי באופן פרטני.

1.

בשנת 2013 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את המבקש בעבירות של גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, זיוף מסמך, קבלת דבר במרמה ועבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך, וגזר עליו 4 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח. בתמצית יצוין כי המבקש הורשע בכך שהיה "הרוח החיה", היוזם והמתכנן של שרשרת מעשי גניבה בסך של כחמישים מיליון ש"ח שנלקחו מחשבונותיהן של חברות ציבוריות והביאו לקריסתן. המבקש החל לרצות את עונש המאסר ביום 10.10.2013. ערעור שהגיש על הכרעת הדין וגזר הדין תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"פ 5135/13).

2.

המבקש ריצה בעבר עונש מאסר בגין הרשעתו בפרשייה אחרת ולטענתו הוחלט על שחרורו המוקדם ממאסרו הקודם בכפוף לכך שיעבור טיפול קבוצתי במסגרת הרשות לשיקום האסיר. לטענת המבקש לאחר שסיים את הטיפול הקבוצתי החל בטיפול פרטני במסגרת הרשות לשיקום האסיר. ביום 8.5.2014 לאחר שהחל לרצות את עונשו בגין ההרשעה בהליך דנן הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים עתירה כי יורה על המשך הליך הטיפול הפרטני בתוך כותלי הכלא על-ידי אותה עובדת סוציאלית שליוותה אותו קודם לכן (עת"א 11584-05-14). בתשובתו לעתירה צירף המשיב את מכתבו של סגן מפקד בית הסוהר "השרון" בו שוהה המבקש אשר ציין, בין היתר, כי המבקש "אמור להתחיל קשר טיפולי אינטנסיבי עם עו"ס האגף, לאחר שהביע מוטיבציה לכך". בעקבות כך הודיע בא-כוח המבקש במהלך דיון שהתקיים בעתירה ביום 27.5.2014 כי הוא מבקש למחקה תוך שמירת זכויותיו ובית המשפט הורה כדלקמן:

שב"ס מתבקש למלא אחר האמור בהתייחסות סגן מפקד בית הסוהר בסעיף ה' לתגובתו, ולפיה בשבוע הבא אמור העותר להתחיל קשר טיפולי אינטנסיבי עם עו"סית האגף לאחר שהביע מוטיבציה לכך. בכפוף לאמור, העתירה נדחית (להלן: ההחלטה הראשונה ).

ואכן בחודש מאי או יוני 2014 החל המבקש בטיפול סוציאלי פרטני אשר נמשך עד לחודש ספטמבר 2014. בתום הליך זה המליצו גורמי הטיפול בבית הסוהר על שילובו של המבקש בסבב חופשות וכן ציינו כי עליו להשתלב בטיפול קבוצתי לעברייני מרמה.

3.

במהלך חודש מרץ 2015 פנה המבקש בשנית לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקש כי יורה למשיב "להשלים את הטיפול הפרטני שבו החל העותר" בהתאם להחלטה הראשונה וזאת חלף שילובו בקבוצה טיפולית לעברייני מרמה אליה סרב להצטרף. בעתירתו טען המבקש כי התחייבות המשיב להעניק לו טיפול פרטני קיבלה תוקף מחייב בהחלטה הראשונה וכי המשיב הפר התחייבות זו שכן "הטיפול שניתן באמצעות השיחות הפרטניות נגדע באיבו" (פסקה 8 לכתב העתירה מב/2). בכתב התשובה שהגיש לעתירה ציין המשיב כי ההחלטה בעניינו של המבקש התקבלה לאור עמדתם של גורמי הטיפול המקצועיים שסברו כי בשלב הנוכחי על המבקש להשתלב במסגרת קבוצתית על מנת להמשיך בהליך הטיפולי שבו הוא מצוי ועל כן לא נפל כל פגם בהחלטתו. ביום 14.4.2015 התקיים דיון בעתירה שבמהלכו הוצג מכתבה של ראש תחום טיפול ושיקום בבית סוהר השרון, בו נכתב כי הובהר למבקש שלאחר הטיפול הפרטני יהא עליו להשתלב בטיפול קבוצתי וכי המבקש "זקוק להשתלבות בטיפול במסגרת קבוצתית ע"מ להמשיך ולהתקדם בהליך הטיפולי אותו החל וזאת ע"מ לרכוש כלים אדפטיביים במטרה להפחית הסיכוי להישנות עבירותיו". עוד צוין במכתב כי המבקש מסרב להשתלב בתהליך קבוצתי ועותר לקבלת טיפול פרטני בלבד, ובכך מבקש לקבוע באופן עצמאי מהו הטיפול הנכון עבורו (מש/6) (להלן: המכתב ).

4.

במהלך הדיון התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאמור במכתב, והמבקש הכחיש כי הובהר לו שלאחר הטיפול הפרטני יהא עליו להתחיל בטיפול קבוצתי. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא כי יניח לטובתו של המבקש "כי העובדות הן כפי שהוצגו על ידי בא כוחו" (להלן: ההחלטה השנייה ). בתום הדיון הורה בית המשפט קמא על השלמת תשובת המשיב בכתב. בהשלמת התשובה מטעמו התייחס המשיב לשיקולים בגינם הוחלט לשלב את המבקש במסגרת טיפולית קבוצתית ובכלל זה ציין כי עמדתם המקצועית של גורמי הטיפול בבית הסוהר היא כי שילובו במסגרת קבוצתית "חשוב לצורך קידום הבנתו של האסיר את התנהלותו שלו והרקע שלו לביצוע העבירה. הישג טיפולי שלא ניתן להשיג בשיחות פרטניות (ואכן עד כה לא הושג)" (מש/8). ביום 13.10.2015 התקיים דיון המשך בעתירה שבסופו דחה בית המשפט קמא את העתירה בקבעו כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב לשלב את המבקש בטיפול קבוצתי משעה שזו התקבלה בהתאם לעמדתם המקצועית של גורמי הטיפול בבית הסוהר (להלן: ההחלטה השלישית ). בהחלטתו התייחס בית המשפט קמא למחלוקת הקיימת בין הצדדים בנוגע למשך הטיפול שניתן למשיב ולשאלה האם הטיפול הפרטני שקיבל ממלא אחר ההחלטה הראשונה וקבע כי אינו רואה מקום לבחון את "המחלוקת העובדתית" בעניין זה.

5.

מכאן הבקשה דנן בה טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משנמנע לערוך בירור עובדתי בנוגע לשאלה האם ההחלטה הראשונה קוימה במלואה אם לאו. בהקשר זה טוען המבקש כי הטיפול הפרטני שניתן לו נמשך פחות מ-3 חודשים ולא 7 או 5 חודשים כפי שטען המשיב וכי טיפול זה אינו ממלא אחר התחייבות המשיב למתן טיפול פרטני אשר לה ניתן תוקף מחייב בהחלטה הראשונה. המבקש מוסיף וטוען כי משעה שבהחלטה השנייה קבע בית המשפט קמא כי יניח לטובתו כי העובדות כפי שהוצגו על ידי בא-כוחו נכונות – ההחלטה השלישית ניתנה בניגוד לעובדות אלה ודי בטעם זה על-מנת לקבל את בקשתו.

6.

המשיב מצדו טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהיא אינה מעוררת שאלת משפטית כללית בעל חשיבות עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, וכן כי הוא מעלה בבקשתו טענות חדשות שלא נתלבנו בבית המשפט קמא. לגופו של עניין טוען המשיב כי ההחלטה בדבר אופן הטיפול באסירים מצויה בלב שיקול הדעת הנתון לגורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר ואין להתערב בה. בהקשר הזה מוסיף המשיב ומציין כי אכן נפלה טעות בהתייחסותה של ראש ענף טיפול ושיקום אשר צורפה לכתב התשובה המשלים שהגיש, בה צוין כי המבקש עבר הליך טיפול פרטני במשך תקופה של שבעה חודשים בעוד שבפועל הליך הטיפול נמשך ארבעה חודשים בלבד. עם זאת, לגישתו של המשיב אין בכך כדי לשנות מעמדתם המקצועית של גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר לפיה על המבקש להשתלב כעת בטיפול קבוצתי שבמהלכו יוכל להגיע להישגים טיפוליים שאינם בני השגה במסגרת הטיפול הפרטני.

7.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים מיוחדים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 5049/13

עודה נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 5 (15.8.2013)). המבקש מנסה לשוות לבקשתו נופך עקרוני, אך עיון בה מעלה כי היא תחומה כל כולה לנסיבותיו הפרטניות ודי בכך על מנת לדחותה. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. בהחלטה הראשונה נתן בית המשפט קמא תוקף מחייב להתחייבות המשיב שהופיעה בסעיף ה' למכתבו של סגן מפקד בית הסוהר מיום 20.5.2014 ולפיה "בשבוע הבא האסיר אמור להתחיל קשר טיפולי אינטנסיבי עם עו"ס האגף, לאחר שהביע מוטיבציה לכך" (ראו: מש/2 ו-מש/3). לטענת המבקש הטיפול הפרטני שקיבל במהלך כשלושה חודשים אינו ממלא אחר ההחלטה הראשונה, אך בניגוד לטענתו אין למצוא במכתב הנזכר בהחלטה הראשונה התחייבות כלשהי של שירות בתי הסוהר כי הוא ישולב בטיפול פרטני לפרק זמן קצוב, להבדיל מהתחייבות לשלבו בטיפול פרטני, שאכן ניתן לו. מכל מקום, גם אם אניח לטובת המבקש כי הטיפול הפרטני בו "נגדע באיבו" כנטען, אין למבקש זכות קנויה להכתיב לשירות בתי הסוהר את דרך הטיפול בו. מהתייחסות ראש ענף טיפול ושיקום בבית הסוהר עולה כי להערכת גורמי הטיפול המקצועיים נדרש למבקש טיפול קבוצתי וכי לא ניתן להגיע עמו להישגים טיפוליים באמצעות טיפול פרטני. כפי שכבר נפסק " בית משפט זה איננו נוהג להתערב בעמדת גורמי המקצוע באשר לטיפול המתאים לכל אסיר בהתאם לנסיבותיו" (רע"ב 3709/14 בוגטיק נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (3.7.2014)) ואין מקום לעשות כן גם במקרה דנן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.