פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8185/14
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
שמואל קריב
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 17.11.2014 בתיק
עתא 038895-08-14
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד לירון הופפלד
החלטה
מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 38895-08-14, כב' הנשיא א' טל ), במסגרתה נדחתה עתירת המבקש בקשר למכשירי שמיעה שסופקו לו.
1.
המבקש הינו אסיר המרצה, החל מיום 27.5.1990, מאסר עולם קצוב ל-40 שנים בגין גרימת מוות בכוונת תחילה. המבקש סובל מבעיות שמיעה, ומשכך נרכשו עבורו על ידי המשיב בחודש ספטמבר 2012 שני מכשירי שמיעה מתוצרת חברת גל מכשירי שמיעה בע"מ (להלן: חברת גל ) בעלות של 13,000 ש"ח. בהמשך שודרגו מכשירי השמיעה ללא עלות, בעקבות תלונות המבקש בדבר איכותם. כשנה לאחר שסופקו לו המכשירים, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי, בין היתר בעניין המכשירים (עת"א 4997-08-13, להלן: העתירה הראשונה ). עתירה זו נדחתה לאחר שהמשיב עדכן כי טכנאי מטעם חברת גל תיקן את מכשיר השמיעה, ובכפוף לבדיקת שמיעה על ידי גורם מוסמך שבהתאם לתוצאותיה יסופק למבקש מכשיר אחר.
המבקש הגיש עתירת אסיר נוספת (עת"א 45329-11-13), במסגרתה הלין על האופן בו יושמה ההחלטה בעתירה הראשונה (להלן: העתירה השנייה ). לאחר גלגולים שונים וארבעה דיונים שהתקיימו בעתירה השנייה, הוחלט בסופו של דבר כי מומחה מטעם חברת גל יבדוק את מכשיר השמיעה של המבקש פעם נוספת, וככל שהדבר לא יהיה לשביעות רצון המבקש הוא יוכל להעביר את המכשיר לבדיקת מומחה מטעמו שיעביר את חוות דעתו למשיב. בכפוף לכך, נדחתה גם העתירה השנייה. המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור (רע"ב 2006/14, כב' השופט י' דנציגר ), וטען כי יש להורות על רכישת מכשיר שמיעה חדש עבורו במקום שאותו יבחר. כך, נטען, בהתאם להחלטת בית המשפט בת"א 1670/01 – אותה לא צירף ושלא אותרה על ידי המשיב (להלן: ההחלטה בת"א 1670/01 ). הבקשה למתן רשות ערעור נדחתה בהיותה נטועה בנסיבות הספציפיות של המבקש, ולנוכח העובדה כי ההחלטה האחרונה בעתירה השנייה אינה מהווה "סוף פסוק" אלא מתווה את אופן המשך הטיפול בעניינו של המבקש.
אחר הדברים האלה, הגיש המבקש עתירה נוספת – היא מושא הבקשה דנן. במסגרתה טען המבקש למעשי מרמה וזיוף בקשר למכשיר השמיעה שתוקן בעקבות העתירה השנייה ואשר לא התאים לצרכיו. המבקש ביקש להורות כי ייבדק במכון הדים ברחובות לבדיקת REM לצורך בדיקת התאמת המכשירים. המשיב טען בפני בית משפט קמא כי מכשירי השמיעה של המבקש נבדקו במכון חברת גל, ונמצא שהאוזנייה הימנית שבורה ולא ניתן לתקנה ואילו האוזנייה השמאלית סדוקה. עוד נמצא שבר בלוח המכשיר שגורם ללחצן שינוי התכניות לא לפעול. על רקע העובדה שהמכשירים והאזניות נשארו בטיפול המכון ובתקווה כי עם החזרתם הם יתאימו לצרכי העותר – נדחתה העתירה. מכאן הבקשה שבפניי.
2.
המבקש מעוניין כי יירכשו עבורו מכשירי שמיעה חדשים, במקום אשר יבחר, וזאת לטענתו בהתאם להחלטה בת"א 1670/01. עוד נטען כי חרף הדיונים בעניינו במסגרת העתירות השונות, מכשירי השמיעה – שנרכשו על ידי המשיב ובהשתתפות המבקש – אינם תואמים לצרכיו ומאז אינו שומע כראוי. לעמדת המבקש, המשיב מסרב ללא הצדקה להביא את המבקש לבדיקת REM
שתקבע באופן חד משמעי את מידת התאמת המכשירים לאוזניו. בעניין זה התבקש צו ביניים.
המשיב סבור כי יש לדחות את הבקשה, הן על הסף – בהיותה נגועה לעניינו הפרטני של המבקש – והן לגופה. נטען כי המבקש לא צירף את ההחלטה בת"א 1670/01, ולא עלה בידי המשיב לאתרה. המשיב עדכן כי מכשיר השמיעה של המבקש נבדק על ידי מכון חברת גל, ונמצא בלתי תקין בשל שימוש לא נכון או כתוצאה מחבלה מכוונת. לאחר בדיקת המכשיר הוחלט על ידי חברת גל לספק למבקש מכשיר שמיעה חדש, חלף תיקונו. עוד עדכן המשיב כי ביום הגשת התגובה עתיד המבקש להילקח למכון חברת גל לשם קבלת המכשיר החדש והתאמת אוזניות חדשות עבורו ועבור המכשיר המצוי ברשות המבקש. לעניין בדיקת REM , נטען כי גורמי הרפואה בכלא בו מוחזק המבקש הביעו עמדתם כי מכשירי השמיעה שבידי המבקש מבצעים בדיקה עצמאית להתאמת המכשיר ליכולת השמיעה. לכן אין צורך בבדיקת REM . עם זאת, הוסיף המשיב כי אם לאחר שיימסר למבקש מכשיר השמיעה החדש הוא יחפוץ לקחתו לבדיקה נוספת על ידי מומחה מטעמו – יתאפשר לו לעשות כן ובלבד שהוא יישא בעלויות הבדיקה.
3.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובהחלטות קודמות בעניינו של המבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מתגובת המשיב עולה כי עניינו של המבקש בעתירה זו מטופל. גורמי הרפואה מסרו את התייחסותם, וממנה עולה כי בדיקת REM אינה נדרשת. יחד עם זאת, מוכן המשיב לערוך למבקש בדיקה נוספת במקום בו יבחר, אם יישא בעלויות הבדיקה. החלטה זו סבירה ואינה מצדיקה התערבות. יוער בהקשר זה כי במסגרת אחת ההחלטות בעתירה השנייה, נקבע באופן דומה כי אם יחפוץ המבקש במכשיר שמיעה מחברה אחרת – יש לאפשר לו לרכשו ובתנאי שיישא בהפרש המחירים. נראה כי גם עניין המכשירים עצמם נפתר, למצער בשלב זה, שכן למבקש סופקו מכשירים חדשים. כעולה מתגובת המשיב, אחת הסיבות לכך הייתה העובדה כי לא ניתן לתקן את כל חלקי המכשיר שהתקלקלו בארץ, ובמקום לתקנו בחו"ל ניתנו למבקש מכשירים ואוזניות חדשות. חיזוק למסקנה כי דין הבקשה להידחות מצוי בעובדה כי עניינה של הבקשה מוגבל לנסיבות הפרטניות של המבקש. הבקשה אינה מעוררת שאלה ציבורית או משפטית מהותית המצדיקה, בנסיבות העניין, מתן רשות ערעור. אין בהודעת המבקש – "הבהרות לתגובת המשיב" – כדי לשנות ממסקנה זו.
לסיום אציין כי כחברי השופט י' דנציגר
בהחלטתו בבקשה הקודמת – אף אני התרשמתי שנציגי המשיב מטפלים בעניינו של המבקש בצורה עניינית וכי עתירות המבקש נבחנות על ידי בית המשפט המחוזי כראוי. יש להניח ולקוות כי הדברים כבר באו על פתרונם באופן משביע רצון גם בעיני המבקש, וכי לכל הפחות כך יהא בקרוב. אין בכך כדי לשלול מהמבקש פניה בהליך מתאים, ככל שיתעורר צורך בכך, לבחינת הנושא מחדש.
4.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד בסיון התשע"ה (11.6.2015).
ש ו פ ט