פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8208/17
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
אליקים אלצ'יק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עתא
051795-07-17 שניתנה ביום 27.09.2017 על ידי כבוד השופט י' בן חמו
בשם המבקש:
עו"ד אלעד אלימלך
בשם המשיבה:
עו"ד סיגל אבנון
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 27.9.2017 בעת"א 51795-07-17 (כב' השופט י' בן-חמו ), במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות מפאת החשש מהימלטותו מהארץ.
1.
המבקש הוא אסיר המרצה מאסר של 6.5 שנים, החל מינואר 2014, בגין עבירות סחר בסם מסוכן. עתירתו הראשונה נגד החלטת שב"ס שלא להיעתר לבקשתו להשתלב בסבב חופשות – שנסמכה על חשש הימלטותו מהארץ עקב העובדה שמרכז חייו עד למאסרו היה בחו"ל – נדונה בעת"א 46490-09-16 ונדחתה (6.12.2017). כך נדחה גם ערעורו בעניין לבית משפט זה (החלטת השופט א' שהם מיום 26.2.2017 ברע"ב 9927/16).
לאחר שבקשתו הנוספת, בחלוף מספר חודשים, נדחתה אף היא על-ידי שב"ס מטעמים דומים, עתר המבקש שוב לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית משפט קמא דחה את עתירתו של המבקש, בציינו כי הזהירות בה נקט שב"ס בסירובו אינה בלתי סבירה עד כדי להצדיק התערבות שיפוטית, וכי "יש לקוות שהעותר יתמיד בהתנהגותו החיובית. ככל שכך יהיה וככל שיתרת המאסר לריצוי תהיה קצרה יותר, יש להניח שבקשתו לחופשה תיבחן בנפש חפצה". על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.
2.
בקשתו של המבקש נסמכת על הטענות כי החלטת שב"ס התבססה על מידע מודיעיני שאיננו עדכני; כי יש להתחשב בהתנהלותו החיובי בין כתלי בית הסוהר והמלצת גורמי הטיפול לאפשר לו לצאת לחופשות; כי אין מקום לאפליה בינו ובין שותפו לדבר העבירה, לו התאפשר להשתלב בסבב החופשות בעת ריצוי מאסרו; וכי בקשתו מוגשת בסמוך למועד סיום ריצוי 2/3 מתקופת מאסרו, כאשר קיימת האפשרות הממשית לקיצור עונשו על-ידי ועדת השחרורים. עוד הרחיב המבקש בדבר נסיבותיו האישיות הנוגעות למשפחתו ולהליכים הטיפוליים בהם השתלב בין כתלי בית הסוהר.
3.
בתגובתה עדכנה המשיבה כי בעניינו של המבקש מתנהל בימים אלה הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת בקשת הסגרתו להולנד לשם ריצוי תקופת מאסר נוספת (מ"ת 24748-11-17) (להלן: הליך ההסגרה ). המשיבה עדכנה כי בית המשפט הדן בהליך ההסגרה הורה על מעצרו של המבקש עד להחלטה אחרת, וכי בשל שינוי נסיבות זה – במסגרתו מוגדר כעת המבקש כשפוט ועצור גם יחד – ממילא איננו זכאי לצאת לחופשות.
בהחלטתו מיום 10.12.2017 בהליך ההסגרה, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו כבר-הסגרה, לאחר שהשתכנע כי קיים חשש ממשי מהימלטותו.
4.
דין הבקשה להידחות.
ראשית, הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש, כפי שנדרש לשם קבלת בקשות למתן רשות ערעור המוגשות על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל
(26.6.1986)). שנית, שינוי הנסיבות במעמדו של המבקש מייתר את הבקשה. סעיף א.7. לפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.40.00 קובעת כי עצורים אינם זכאים לצאת לחופשה בתקופת מעצרם, שכן " חופשה מן
המעצר
אינה
עולה
בקנה
אחד
עם
תכלית המעצר
ועם עילותיו ". ואכן, הרחבת מעמדו של המבקש בהליך ההסגרה לאסיר-עציר נועדה למנוע ממנו לצאת לחופשות בשל חשש ההימלטות. בנסיבות אלה, איני רואה להיעתר לבקשתו.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ב' בטבת התשע"ח (20.12.2017).
ש ו פ ט