רע"ב 8586/14 מנצור עקל נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן ) מיום 2.12.2014 בעת"א 22697-08-14, שבמסגרתה נדחתה עתירת אסיר שהגיש המבקש.

הבקשה שלפני הינה קצרה ביותר, וקשה להבין מהו הסעד האופרטיבי המבוקש בה.

עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ובהחלטות שניתנו במהלכו מעלה כי גם בית המשפט המחוזי התקשה לרדת לסוף דעתו של המבקש ולהבין מה הסעד המבוקש על ידו. ככל שניתן להפריד את המוץ מהבר, נראה שבמהלך הדיון בבית המשפט המחוזי העלה המבקש מספר טענות: האחת – טענת פסלות כנגד מותב בית המשפט המחוזי; השנייה – טענה שקיים חשש לחיי המבקש, כיוון שאסירים המשתייכים לארגון ה"חמאס" מאיימים לפגוע בו, וכי על המשיב לחשוף מידע חסוי המצוי בידיו בהקשר זה בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות); השלישית – טענה בנוגע להחזקתו בהפרדה.

בית המשפט המחוזי דחה את הטענות השונות. אשר לטענת הפסלות, נקבע כי היא חסרת בסיס וכי אין חשש למשוא פנים. אשר לשתי הטענות האחרות, קבע בית המשפט כי משנשאל המבקש בסוף טיעוניו מה בדיוק הוא מבקש בעתירה הוא השיב "אני לא מבקש כלום", וכי די בכך כדי לדחות את העתירה. מעבר לכך נקבע כי מדובר בעתירה שעניינה לכאורה במחדלים נטענים בהתנהלות המשיב בחודש אוגוסט 2014 בזמן שהמבקש שהה במתקן כליאה אחר מזה שבו הוא שוהה כעת, וכי בין לבין הועבר המבקש למתקן הכליאה הנוכחי שבו הוא גם מוגדר אסיר טעון הגנה. בית המשפט קבע כי מעת שהתברר בדיון שטענות המבקש אינן רלוונטיות לתנאי כליאתו כעת, הרי שאין מקום לדון בטענותיו במסגרת עתירת אסיר. לבסוף ציין בית המשפט כי ככל שהמבקש סבור כי פעולה כזו או אחרת של המשיב נעשתה שלא כדין, רשאי הוא לפנות בבקשה לגורמים המתאימים.

בבקשה לפני חוזר המבקש ומעלה את טענת הפסלות כנגד מותב בית המשפט המחוזי ואת הטענה כי יש לחייב את המשיב לחשוף בפניו מידע חסוי בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות. יצוין כי שתי הטענות נטענו בקצרה ומבלי שהמבקש טרח לנמקן או לפרט את התשתית העובדתית שבבסיסן.

דין הבקשה להידחות. כלל ידוע בפסיקת בית משפט זה הינו כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בעתירות בענייני אסירים ניתנת במשורה, רק באותם מקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי [ראו, למשל: רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)]. הבקשה שלפני – אשר מנוסחת בלאקוניות ואשר אינה מנומקת או מפורטת דיה – אינה מעוררת כל שאלה משפטית כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי, ואף לא נטען בה אחרת. די בכך כדי לדחותה על הסף.

מעבר לכך, לנוכח האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי נראה כי טענות המבקש אינן רלוונטיות לתנאי כליאתו של המבקש כעת, ומשכך ספק אם עתירת אסיר היא הפורום המתאים לבררן, ודי גם בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.