פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8633/19
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביושבו כבית משפט לעניינים מינהליים
בעת"א 23828-07-19 (השופט ע' דרויאן-גמליאל), שניתן ביום 22.9.2019
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' דרויאן-גמליאל ) אשר ניתן ביום 22.9.2019 בעת"א 23828-07-19. פסק הדין דחה את עתירתו של המבקש – המרצה עונש מאסר בגין עבירות מין – לסעדים הבאים: יציאה לחופשות מהכלא, לרבות שינוי סיווג לקטגוריה אחרת; קביעת תנאי חופשה משופרים; פסיקת הוצאות ההליכים, שיועברו לזכות כלא מעשיהו.
2.
מדובר בבקשה רשות ערעור מתוקנת, אשר הוגשה בהמשך להחלטתי מיום 22.1.2020, לפיה על המבקש לקצר את טענותיו ולדייק בהן.
הרקע לבקשה
3.
ביום 17.7.2016 נתן בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו פסק דין בתפ"ח 1023/07 (השופטים ש' דותן – אב"ד, ד' גנות ו ש' שוחט ) אשר גזר על המבקש (בין היתר) עונש של 8 שנות מאסר בפועל בגין עבירות שונות אשר כללו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); ניסיון למעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 25 לחוק, בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק; מעשה מגונה (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק; וכן מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 350 לחוק, בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק. עונש זה הושת על המבקש בגין שורה של עבירות מין שבוצעו על ידו ב-12 מתלוננות, בהמשך למצגים כוזבים שהלה הציג להן. ערעור המבקש על פסק הדין הנ"ל נדחה ברובו על ידי משפט זה (רעו ע"פ 6226/16 אשד נ' מדינת ישראל (28.11.2017)).
4.
במהלך שנת 2019 הגיש המבקש מספר עתירות שעניינן יציאה לחופשות וכן תקיפה של הערכות המסוכנות שבוצעו על ידי המרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי מב"ן-שב"ס (להלן: מב"ן ), ואשר הגדירו את מסוכנותו כגבוהה.
5.
ביום 10.7.2019 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, במסגרתה ביקש לאשר יציאתו לחופשות; לקבוע כי בתנאי החופשות יחויב במפקח אחד למעצר בית לילי בלבד; וכן להטיל הוצאות אישיות על מב"ן לטובת קופת המדינה ולטובת כלא מעשיהו.
6.
ביום 22.9.2019 דחה בית המשפט את עתירתו בקבעו כי לא נמצא כל בסיס לטענות המבקש לרדיפה וביזוי מצד סגל מב"ן. לאור זאת, קבע בית המשפט כי לא נפל פגם בהחלטת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) שלא לאפשר את יציאת המבקש לחופשות ולסווגו בקטגוריה אחרת; בית המשפט אף הוסיף כי החלטה זו הינה סבירה, מידתית ואחראית, ולפיכך אין להתערב בה. כמו כן ציין בית המשפט כי המבקש מסרב להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין, ולכן גם אין צפי לירידה ברמת מסוכנותו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
טענות המבקש
7.
המבקש טוען כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי אין להתערב בהערכות המסוכנות של מב"ן, אשר לטענתו אינן מתעלות לרמה מקצועית נאותה, לוקות בפגם אתי חמור, ואף מבוססות על תשתית עובדות שקרית. המבקש סבור כי חוות הדעת הכוללת של מב"ן מתעלמת מעמדת מומחים נוספים, וכן מטענותיו לגבי ההשפעה ההרסנית שתהא לטיפול לעברייני מין בעניינו.
8.
המבקש פונה לבית משפט זה בבקשות להלן: לפסול את הערכות מב"ן; לקבוע כי על מב"ן להגיש את עמדותיה חתומות כדין; לקבוע כי על מב"ן לצרף להערכותיה את התשתית הראייתית עליה היא נשענת; לקבוע כי אין להגדיר את המבקש כעבריין מין; לקבוע כי למב"ן, כגוף מאבחן, לא קנויה סמכות בעניינו; לקבוע כי אין לכפות עליו טיפול קבוצתי וכי יש לאפשר לו טיפול פרטני; לקבוע כי על מב"ן להקליט את ראיונותיו הקליניים מול אסירים; לקבוע כי סירוב מב"ן למסור למבקש את חוות הדעת בעניינו (שנמסרה לו בינתיים – א.ש.) פגעה בזכויות היסוד שלו; לחייב את המשיבים בהוצאות טרחה; וכן ליתן כל סעד נוסף אשר ייראה בית משפט זה כראוי, נכון וצודק.
9.
בהמשך לבקשה זו, הגיש המבקש מספר בקשות נוספות במסגרת אותו הליך: בקשה לצירוף ראייה הנוגעת לכתב הסמכה של המומחה הרפואי מטעמו; בקשה
להורות למב"ן לחשוף תכתובות פנימיות; בקשה לצירוף פסק דין אשר לדבריו מחזק את טענותיו בנוגע לפגיעה בזכויותיו.
דיון והכרעה
10.
סבורני כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן זו איננה מעוררת שום שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית אשר חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, כפי שנדרש בבר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986). הכרעה בעניין תנאי החופשה של אסיר ומימושם הינה אינדיווידואלית מעצם טבעה ותחומה לדל"ת אמותיו של כל מקרה ספציפי. בנסיבות אלה, אינני רואה שום הצדקה להתיר למבקש לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי.
11.
למעלה מן הנדרש, אעיר כי כבר נפסק פעמים רבות שאין זו דרכם של בתי המשפט להתערב בהחלטות אשר נוגעות ליציאתו של אסיר לחופשה, בכפוף למקרים חריגים ממש, ו כי בית המשפט יימנע מלהחליף את שיקול דעתו של שב"ס בשיקול דעתו שלו (ראו: רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל (4.4.2012), פסקה 4 והאסמכתאות שם). ברי הוא, אפוא, כי ההחלטה קמא הינה נכונה גם לגופה.
12.
המבקש הניח לפניי כמה בקשות נוספות אשר חורגות מהמסגרת הדיונית של בקשת רשות הערעור ואינן באות לתקוף את החלטתו של בית משפט קמא. בבקשות אלו לא ניתן כלל לדון.
13.
הבקשה נדחית, אפוא.
ניתנה
היום, א' בתמוז התש"ף (23.6.2020).
ש ו פ ט