רע"ב 8768/00 ציון רובבשי נ. ועדת השחרורים

המבקש הורשע בעת שהיה אסיר משוחרר ברשיון על ידי בית המשפט השלום בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה והיזק בזדון ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט אך בטרם ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור החליטה ועדת השחרורים על הפקעת רשיונו של המבקש. לאחר זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש והחליט לזכותו מן העבירות האמורות ותחת זאת להרשיעו בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. אף-על-פי כן הותיר בית המשפט המחוזי את העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום, בעינו. עניינו של המערער הובא בשנית לפני ועדת השחרורים בעקבות עתירה שהגיש לבית המשפט הגבוה לצדק. לאחר שדנה בעניין, קבעה הועדה, שאין בנסיבות החדשות שנוצרו לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, כדי להצדיק לביטול החלטתה בדבר הפקעת רשיונו של המבקש.

המבקש לא אמר נואש והשיג ערעור על החלטת ועדת השחרורים לפני בית המשפט המחוזי. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם החלטת הועדה אינה עולה בקנה אחד עם הנחיות בית המשפט הגבוה לצדק; אולם, לגופו של עניין מצא כי העבירה שבגינה הורשע המערער בבית המשפט המחוזי, על נסיבותיה, מצדיקה הפקעת רשיונו להתהלך חופשי. מכאן הבקשה לרשות לערער שלפני.

בבקשתו טוען המבקש כי ועדת השחרורים ואף בית המשפט המחוזי לא נתנו משקל מספיק לנסיבותיו האישיות ולעובדה שבית המשפט המחוזי שישב בערעור על הרשעתו בגין העבירה שעבר בתקופת הרשיון, המיר את הרשעתו בעבירה קלה יותר. עוד מציין המבקש בבקשתו כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור נשוא העבירה שעבר בתקופת הרשיון נפלה טעות. כך, משום שבית המשפט המחוזי הותיר כאמור, את העונש שהושת על המבקש בבית משפט השלום על כנו, ועונש זה חורג ממגבלת הענישה המותרת על פי סעיף 413 לחוק העונשין. לפיכך הגיש המבקש בקשה לרשות לערער התלויה ועומדת לפני בית משפט זה (רע"פ 6074/00).

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש, בתשובת המשיבה ובהחלטות הערכאות שקדמו לי באתי לכלל מסקנה כי דין בקשתו של המבקש להידחות. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אף שאין העבירה אותה עבר המבקש מן החמורות שבספר החוקים, יש בנסיבות האופפות אותה כדי ליצור חשש כבד בדבר מסוכנותו של המבקש לציבור ולפיכך, מצא כי נסיבות העניין מצדיקות את הפקעת רשיונו של המבקש להתהלך חופשי; טענותיו של המבקש אינן מצדיקות מתן רשות לערער כדי להתערב במסקנה זו.

באשר לטענת המבקש כי נסיבות עניינו עשויות להשתנות בהתאם להחלטת בית המשפט ברע"פ 6074/00, השיבה המדינה כי אם יזוכה המבקש מכל אשם, יהיה בכך, כדי לשנות את החלטת ועדת השחרורים; לכך יש להוסיף כי גם אם תתקבל בקשתו לרשות לערער ויתקבל ערעורו לגבי חומרת העונש יוכל המבקש לשוב ולהביא את עניינו לפני ועדת השחרורים ויהא עליה לשוב ולשקול בעניין.

הבקשה נדחית.