רע"ב 8923/10 מחמוד רבעאי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז (עת"א 24351-09-10 מפי כבוד השופטים א' טל ,

ק' רג'יניאנו ור' אמיר) לפיו נתקבלה עתירת המבקש ובוטלה החלטת וועדת השחרורים אשר הורתה על שחרורו המקודם של המבקש ממאסרו.

המבקש הורשע בעבירות של חבלה בנסיבות מחמירות , עבירות נשק וסמים. הוא נידון ביום 14.7.05 למאסר בפועל לתקופה של 7 שנים וארבעה וחצי חודשים. בתאריך 11.5.10 קיימה וועדת השחרורים דיון ראשון בעניינו והחליטה שלא לשחררו ממאסר ,

אך ציינה כי במידה ותיבנה עבורו תוכנית שיקום הוא יוכל לפנות לוועדה אף בטרם חלוף 6 חודשים. בתאריך 9.8.10 דנה הוועדה בשנית בעניינו של המבקש וקבעה כי הוא ראוי לשחרור מוקדם ושלא יהיה בכך כדי לפגוע בביטחון הציבור. הוחלט להורות לשחרר את המבקש בתנאים מגבילים לרבות מילוי אחר תוכנית רש"א. המשיבה עתרה לבית המשפט לעניינים מנהלים נגד ההחלטה האמורה. נפסק כי אין בתנאי השחרור שנקבעו כדי להפיג את מסוכנותו של המבקש, אשר הוכחה במעשיו נשוא המאסר ,

בעברו הפלילי ובמעורבותו בפלילים במהלך מאסרו. נקבע כי החלטה הוועדה חורגת ממתחם הסבירות הואיל ולא ניתן משקל ראוי למסוכנותו של המבקש ולהעדר סיכויים לשיקומו מאחר ולא עבר תהליך טיפולי ממשי במהלך מאסרו. לנוכח

האמור נתקבלה עתירת המשיבה והוחלט לבטל את שחרור המוקדם של המבקש ממאסר. מכאן הבקשה המונחת בפניי.

2.

לטענת המבקש בית משפט קמא המיר את שיקול דעתה של וועדת השחרורים בשיקול דעתו והתערבות זו חורגת ממתחם הסבירות. במקרינו גוף מקצועי – רש"א – המליץ באופן חד משמעי על שחרורו המוקדם של המבקש. הוכנה תוכנית מפורטת הכוללת שיחות פרטניות אחת לשבוע עם עו"ס ,

מקום עבודה בפיקוח , פגישות מעקב ופיקוח לכל אורך תקופה הרישיון – למעלה משנה ובנוסף הומלץ על פיקוח אלקטרוני. תוכנית זו מאיינת את מסוכנותו הלכאורה של המבקש. הלה אמור להתגורר באשקלון אשר מרוחקת באופן ניכר מעכו , מקום בו קיימות ידיעות מודיעיניות נגדו.

עוד נטען כי נסיבות המבקש דומות לנסיבות אחיו אשר שוחרר וכי ולא היה מקום להפלות בין שניהם. על פי גורמי הטפול בכלא המבקש מתפקד ללא דופי ולא נרשמה לחובתו ולו עבירת משמעת אחת בכל התקופה בה שהה מאחורי סורג ובריח. המבקש משתלב בשלוש סדנאות חינוך בכלא. צורף סקר שהוכן על ידי הרשות לשיקום האסיר ממנו עולה כי רוב האסירים המשוחררים אשר סיימו תוכנית שיקום בפיקוח אינם מבצעים עבירות ואינם חוזרים לכלא. וועדת השחרורים הגיעה למסקנה כי חל שינוי לטובה בהתנהגות המבקש ולדעתה יש סיכוי טוב לשיקומו בעתיד. עניין זה נתון לשקול דעתה של הוועדה ולא היה מקום להתערבות בית המשפט בשיקול דעתה. לבסוף נטען כי היה מקום ליתן משקל לכך שהמבקש בן 38 , אב לארבעה ילדים קטנים ששלושה מהם נולדו במהלך שהותו בכלא. נתון זה מראה על רצונו לפתוח דף חדש. לאור האמור סבור המבקש כי יש מקום לשחררו שחרור מוקדם על תנאי.

3.

מנגד סבורה המשיבה כי דין הבקשה להדחות ,

הואיל ואינה מגלה שאלה משפטית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין נטען כי לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא. ההחלטה מבוססת על כך שוועדת השחרורים התעלמה מהתשתית העובדתית המצביעה על הסיכון לשלום הציבור. תשתית זו כוללת את : חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ; נסיבות ביצוע העבירות ; עברו הפלילי ; הישנות העבירות כדרך חיים וקיומו של מידע מודיעיני המלמד בבירור על מסוכנות הנשקפת לשלום הציבור בנוסף לכך שלא עבר הליך טיפולי במהלך תקופת מאסרו -

כל אלו מלמדים כי החלטה הוועדה חורגת ממתחם הסבירות.

4.

כלל מושרש הוא כי רשות ערעור בכגון דא ,

אינה ניתנה כדבר שבשגרה. כפי שנפסק :

"רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו כללית" ( רע"ב 7/86

וייל נגד מדינת ישראל , לא פורסם – 26.6.86; וכן ראו רע"ב 9837/03 גרסיה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ח (2) 326, 330; רע"ב 4539/97

יונס נ' מדינת ישראל , לא פורסם, 5.10.97; רע"ב 393/97

סרסאוי נ' מדינת ישראל , לא פורסם 18.3.97; רע"ב 6901/08

זיאדה נ' שרות בתי הסוהר , לא פורסם, 17.1.99; רע"ב 9011/02

גולדנברג נ' מדינת ישראל , לא פורסם, 9.2.03; רע"ב 8916/03

סיבוני נ' שרות בתי הסוהר , לא פורסם, 11.1.04).

לא מצאתי כי הבקשה מעוררות שאלות משפטיות המצדיקות מתן רשות ערעור בשלב זה. בית המשפט לעניינים מנהליים ,

סבר כי היה מקום ליתן משקל לנתונים הפרטניים שבתיק זה המלמדים על מסוכנות. קביעה זו נשענת לא רק על בחינת החומר , אלא אף על קביעת וועדת השחרורים במסגרת החלטתה הראשונה. ניתן משקל לעברו מכביד של המבקש בפלילים – 17 הרשעות בעבירות אלימות ,

רכוש וסמים. במסגרת גזר הדין הופעלו נגדו שני מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים. הוא ביצע עבירות אלימות פחות משנה וחצי לאחר שחרורו ממאסרו האחרון. עוד יצוין כי אף בהחלטה הראשונה של וועדת השחרורים ניתן משקל לחומר המודיעיני הרב המלמד על מעורבותו הממשית של המבקש בעולם הפשע.

החלטת הוועדה חייבת לעבור את הביקורת המנהלית הערעורית של בית המשפט. יש להעניק את המשקל הראוי להחלטות הוועדה. ברם, תפקידו של בית המשפט המנהלי הוא לבדוק את סבירות ההחלטה על רקע מלוא התמונה. כוחם המצטבר של הנתונים אותם הדגיש בית המשפט המנהלי גוברים באופן מובהק על הבחינה המצומצמת מידי, נכון לשלב זה, של וועדת השחרורים. עיון בהחלטת השחרור של וועדת השחרורים מגלה שלא ניתן משקל הולם לחומר שמבסס לכאורה את המסקנה ששחרור המבקש עלול לסכן את שלום הציבור. בראייה זו לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור.

5.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.