פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
9148/20
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
בני סלע
נ ג ד
המשיבה:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר שבע ב-עת"מ
032484-06-20 מיום 03.08.2020 שניתנה על ידי השופט ש' פרידלנדר
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ש' פרידלנדר ) בעת"א 32484-06-20 מיום 3.8.2020 ומיום 17.12.2020, בגדרן נדחו בקשות המבקש לעיון חוזר בפסק דינו של בית המשפט מיום 22.7.2020 (להלן: פסק הדין ).
2.
בית המשפט המחוזי קיבל בגדר פסק הדין, בהסכמת המשיב, את עתירת המבקש, ונקבע כי הלה "מנוע, מסיבות רפואיות, מכבילה לא עדינה", תוך שהודגש כי "יש לציין עובדה זו בטופס הסיכום הרפואי המלווה אותו בהעברות".
הודגש, כי העתירה נועדה לברר את נוהל כבילת המבקש באזיקים בעת העברותיו ממקום למקום, ובמובן זה היא "צופה פני עתיד"; לכן ככל שיש למבקש השגות על מקרה ספציפי בעבר שבו נכבל שלא כשורה, מקומן להתברר בגדר תלונה שתוגש לשירות בתי הסוהר ולא בגדר עתירת אסיר.
3.
המבקש הגיש ביום 30.7.2020 בקשה לעיון מחדש בפסק הדין, בה נטען כי סוהרים מטעם המשיב "מכבידים בכבילתו" באופן המגיע כדי "התעללות של ממש".
בהחלטתו מיום 3.8.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שקבע כי מקומן של טענות המבקש להתברר במסגרת עתירה נוספת שהגיש, שעודה תלויה ועומדת, בדבר החוקיות של השימוש ב"שרוול" לצורך כבילת אסיר, ובדבר אופני כבילה נוספים כגון אזיקי רגליים.
בית המשפט שב והדגיש כדלקמן: "אם יתברר שחרף הצהרת המשיב העותר ייכבל בכבילה לא עדינה, או כי האיסור לכבול אותו בכבילה לא עדינה לא יצוין בטופס המלווה אותו בהעברותיו, יהיה בכך משום עילה לתלונה מצד העותר".
4.
ביום 1.12.2020 שב המבקש והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר בפסק הדין, בה נטען כי בשני מקרים ספציפיים התעלם המשיב מהנחיות בית המשפט בענין אופן כבילתו באזיקים.
בתגובת המשיב מיום 7.12.2020 הובהר כי בבדיקה שנערכה, בשני המקרים האמורים נכבל המבקש "בכבילה לא חזקה", וכי ככל שהוא סבור אחרת, פתוחה בפניו הדלת להגיש תלונת אסיר.
בהחלטתו מיום 17.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, תוך שציין גם עתה כי לנוכח הצהרת המשיב לפיה הוא מחוייב לפסק הדין, ולנוכח הבדלי הגרסאות בין המבקש למשיב ביחס לשני האירועים בהם נאזק המבקש לטענתו שלא כדין, עליו להגיש תלונה לשירות בתי הסוהר לצורך בירור העובדות הנטענות על ידו.
5.
מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה שב המבקש וטוען כי נציגי המשיב מוסיפים לכבול אותו בחוזקה בעת העברתו ממקום למקום, בניגוד להנחיות בית המשפט בפסק דינו, באופן הגורם לו כאב וסבל.
6.
דין הבקשה להידחות.
הלכה ידועה היא כי רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או אם הבקשה מעוררת חשש לעיוות דין (רע"ב 7027/20 דומרני נ' מדינת ישראל , בפסקה 10 להחלטתי (22.10.2020)).
הבקשה שלפניי אינה באה בגדרם של מקרים אלו, בהיותה נטועה כל כולה בעניינו הפרטני של המבקש, ודי בכך כדי לדחותה.
7.
אף לגוף הענין, אין לי אלא לחזור על המלצתו של בית המשפט המחוזי, לפיה ככל שהמבקש סבור כי המשיב אינו עומד בהנחיה הברורה שנקבעה בפסק הדין, מוטב כי יפעל להגשת תלונת אסיר מסודרת בהתאם להנחיות פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.37.00 שכותרתה "הגשת תלונת אסיר ואופן הטיפול בה".
לנוכח זאת, ולאור בקשתו המנומקת של המבקש, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשתו למינוי עורך דין לצורך הגשת נימוקים נוספים.
8.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, כ"ב בטבת התשפ"א (6.1.2021).
ש ו פ ט