רע"ב 9271/08 ר'גא אלבאש נ. מדינת ישראל-שרות בתי הסוהר

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ר' שפירא), אשר דחה את עתירת המבקש לביטול החלטת נציב בתי הסוהר בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות אשר ריצה המבקש וריצוי יתרתן במאסר של ממש.

2.

הרקע לבקשה הינו כדלקמן: בחודש פברואר 2007 נגזרו על המבקש 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות בגין הרשעתו בעבירות סמים. ביום 11.3.2007 התייצב המבקש לריצוי עבודות השירות כפי שנקבע בגזר הדין. כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי ומטענות המשיבה, בתקופה שבין תחילת ריצוי עבודות השירות לבין יום ה-25.4.2007, הוזהר המבקש על ידי המפקח על דבר מחסור בשעות עבודתו, והוער לו לאחר שעזב את מקום העבודה ללא אישור. ביום 1.5.2007 המבקש נעדר מהעבודה, ולמחרת, לאחר שהמפקח העיר לו על אי החתמת כרטיס הנוכחות, עזב המבקש את המקום. מיום זה ואילך חדל המבקש מלהתייצב לעבודתו, מבלי מתן הודעה מוקדמת וללא קבלת אישור.

בעקבות האמור, זומן המבקש באמצעות הדואר לשיחת בירור אצל רכז המפקחים על עבודות השירות, אולם המבקש לא התייצב לשיחה והדואר חזר למשרד הממונה על עבודות השירות. המבקש זומן, אפוא, לשימוע, אך גם הפעם חזר דבר הדואר למשרד הממונה, וכל הנסיונות ליצור קשר עם המבקש באמצעות הטלפון עלו בתוהו. לאחר שהמבקש נמנע מלהתייצב לשימוע, הוגשה בקשה לנציב בתי הסוהר להפסקה מנהלית של עבודות השירות אשר הוטלו על המבקש, בנימוק שזה האחרון נעדר מהעבודה ללא אישור והתרשל בביצוע עבודתו.

על רקע המלצת הממונה על עבודות השירות קיבל נציב בתי הסוהר את הבקשה והורה על המשך ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש בבית הסוהר. הודעה על האמור נשלחה למבקש באמצעות הדואר, עליה הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי קיים ספק בכל הנוגע למסירת הזימון לשימוע לידי המבקש, והורה על ביטול החלטת נציב בתי הסוהר ועל עריכת שימוע למבקש בתוך 45 יום. שימוע זה נערך ביום 25.10.2007. בהמלצתו ציין עורך השימוע כי מדובר בעובד בעייתי מאוד אשר תפקודו היה לקוי למן ההתחלה, וכי הוא נעדר ללא אישור והפר את כללי העבודה בצורה בוטה, למרות שהוזהר על כך מספר פעמים. עוד התרשם עורך השימוע כי המבקש נתון להשפעת סמים, ובדגימת שתן שנקלחה בהסכמת המבקש לאחר מכן אכן נמצאו שרידי סמים. לנוכח כל האמור המליץ עורך השימוע על אישרור ההחלטה הקודמת לפיה יופסק ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, ונציב בתי הסוהר, אשר קיבל את ההמלצה, הורה פעם נוספת על הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. עתירת המבקש נדחתה, משלא נמצא כל פגם בהחלטת נציב בתי הסוהר ובהליכים אשר קוימו בעניינו של המבקש עובר לקבלת ההחלטה. בית המשפט ציין כי המבקש לא העלה כל טענה של ממש בכל הנוגע להיעדרויותיו מהעבודה, בייחוד בכל האמור בהיעדרותו הרציפה מיום 2.5.2007, אשר אינה ניתנת להסבר על ידי ליקוי בכרטיס העבודה, משהיעדרות זו נבדקה ואומתה על ידי המפקח. כן הזכיר בית המשפט את שרידי הסם אשר נמצאו בבדיקה שנערכה למבקש, ובהתייחסו לטענתו כי הדבר נבע מ"עישון פאסיבי", הבהיר בית המשפט כי די בכך שהמבקש מבלה בחברתם של משתמשי סמים – מבצעי עבירות, כדי להוות עילה נוספת להפסקת עבודות השירות. לנוכח האמור נדחתה עתירתו של המבקש, וניתנה לו הוראה להתייצב למחרת מתן ההחלטה לריצוי 91 ימי מאסר, הם יתרת מאסרו.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

בבקשתו עותר המבקש הן למתן רשות ערעור, הן לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. יצוין כי לנוכח הסכמת המשיבה, הוריתי ביום 14.11.2008 על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה אחרת.

בבקשתו טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על ריצוי 91 ימי מאסר, שכן, לטענתו, הוא התייצב לעבודה במשך 51 ימים, ולפיכך נותר לו לרצות 69 ימי מאסר בלבד. כן טוען המבקש כי טעה בית המשפט בכך שלא קיבל את הסברו ל"מעידה הבדיקתית" אשר היתה לו בכל האמור לגבי שרידי הסמים אשר נמצאו בגופו, ובכך שהתעלם מיחסו המבזה, לדבריו, של המפקח על עבודות השירות כלפיו. בסוף דבריו טוען המבקש כי באותם הימים בהם הופיע לעבודה הוא פעל במסירות עם דיירי בית האבות וביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, וכי בית המשפט אימץ את עמדת הממונה מבלי לאזנה מול עמדתו שלו.

4.

המשיבה, מנגד, טוענת כי בקשת המבקש אינה מגלה שאלה משפטית חשובה או בעלת אופי כללי, שכן טענות המבקש מתמצות רובן ככולן בעניינו הפרטני, ועל כן אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. לגופה של הבקשה, המשיבה טוענת כי לנוכח התנהלותו של המבקש, אשר נעדר מעבודתו ללא אישור מבלי ליידע את הממונה עליו, וכשהוא מגיע לשימוע אשר נקבע לו תחת השפעת סמים, החלטת בית המשפט המחוזי, אשר אישרה את החלטת נציב בתי הסוהר, הינה סבירה ומתחייבת מנסיבות העניין. המשיבה מדגישה כי ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות הינו בבחינת פריבילגיה המותנית בעמידתו של נאשם במוטל עליו, ומשנמנע המבקש מלקבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לה – אין כל הצדקה להמשיכה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה על צרופותיה, בהחלטות בית המשפט המחוזי ובהחלטות נציב בתי הסוהר, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא מלפני בית משפט זה כי ככלל, רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם "מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)). במקרה דנן, טענותיו של המבקש מתמקדות כולן בנסיבותיו הפרטניות שלו. כך טענתו לגבי הטעות במניין ימי המאסר הנותרים, כך טענתו בעניין בדיקת הסמים וכך טענתו בדבר יחסו של המפקח כלפיו. משכך, אין לומר כי הבקשה דנן עונה על הקריטריונים המצדיקים מתן רשות ערעור.

למעלה מכך, אף לגופן של הטענות דין הבקשה להידחות. כפי שעולה מדו"ח הנוכחות אשר צורף לתגובת המשיבה, סך הימים בהם התייצב המבקש לעבודה החל מיום 13.11.2007 – הוא תחילת ריצוי עבודות השירות, ועד ליום 2.5.2007 – אשר ממנו ואילך נעדר המבקש באופן רציף, עומד, לכל היותר, על 22 ימים. ברי, אפוא, כי הבסיס לטענת המבקש לפיה הוא כבר ריצה 51 ימים ועל כן נותר לו לרצות עונש מאסר בן 69 ימים בלבד – נשמט.

אף טענתו של המבקש לפיה כשהופיע לעבודה ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, ועל כן יש לאפשר לו להמשיך ולרצות את עונשו בעבודות שירות – דינה להידחות. רבות כבר הוזכר בפסיקתו של בית משפט זה כי מתן עונש של עבודות שירות חלף מאסר בבית הסוהר אינו בבחינת דבר המובן מאליו, כי אם פריבילגיה הניתנת לנאשם לשם קידום תכלית שיקומו (רע"ב 4973/06 אדרי נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 26.7.2006); רע"ב 5126/08 רביבו נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.6.2008)). התנהלותו של המבקש, אשר נעדר, כאמור, מהעבודה ללא הודעה מראש מבלי לקבל אישור ומבלי לספק כל הסבר מניח את הדעת, והופעתו לשימוע אשר נקבע לו תחת השפעת סמים, מצביעות, לטעמי, על אדישות מופגנת מצידו כלפי סמכותם של הממונים עליו, ומעידות כי הוא אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הכרוך במאסר בדרך של עבודות שירות. משלא השכיל המבקש למצות עד תום את הפריבילגיה אשר ניתנה לו בהתאם לכלליה, אין מנוס משלילתה ממנו ומחיובו בריצוי יתרת מאסרו בבית הסוהר.

6.

על רקע האמור, דעתי היא כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה החלטת נציב בתי הסוהר אשר אימץ את המלצת הממונה על עבודות השירות הינה החלטה סבירה ועניינית, המבוססת על תשתית עובדתית מספקת – בדין נתקבלה, וממילא איני רואה כל מקום להתערב בה.

אי לכך, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי 91 ימי מאסרו הנותרים ביום 28.12.2008 בבית מעצר קישון, בשעה 09:00.