רע"פ 10075/05 איתן גילקרוב נ. מדינת ישראל

ביום 7.6.04 הוגש כתב אישום כנגד המבקש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 7.6.04, נהג המבקש ברכב פרטי מסוג ב.מ.וו. ברחובות הרברט סמואל וגאולה בתל-אביב, בניגוד לתמרור מסוג ב-2, "אין כניסה", אשר הוצב בכניסה לרחוב ותוך כדי אחיזת מכשיר פלאפון ביד, הצמוד לאוזנו ובהמשך אף נסע המבקש לאחור. בכך, גרמה נסיעתו של המבקש להפרעה לתנועה וסיכנה את תנועת הרכבים האחרים.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג-לבוא) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וביום 15.2.05 הטיל עליו עונש פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתם. בנוסף, הורה בית-המשפט על הפעלת עונש פסילת רישיון על תנאי של חודשיים, אשר ניתן בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בתאריך 1.6.04 בתיק 2220050165 לריצוי באופן מצטבר.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערעור ביום 6.10.05, בקובעו, כי התנהגותו של המבקש אכן היוותה נהיגה בקלות ראש. בית-המשפט אף קבע, כי אין בעובדה שכל אחת מהתנהגויותיו של המבקש מהווה ברירת קנס, בכדי לשלול נהיגה בקלות ראש, משום שכל אחת מהן מהווה נהיגה בקלות ראש ובוודאי שגם צירופן של כל אלו יחד.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר אליה צירף המבקש גם בקשת עיכוב ביצוע.

המבקש טוען בבקשתו, כי לשאלה העולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יש משקל ציבורי וראויה היא להישמע בגלגול שלישי. כמו-כן, טוען המבקש, בין היתר, כי העבירה בה הורשע הינה עבירת "סל", אשר יש לעשות בה שימוש באותם מקרים בהם לא ניתן להאשים בעבירה ספציפית, דבר אשר ניתן היה לעשות בעניינו. עוד טוען המבקש, כי תמרור "אין הכניסה" היה מסובב כך, שכאשר הגיע מכיוונו ההפוך, לא יכול היה לראותו ולכן הינו חוסה בצילה של ההגנה המצויה לעניין זה בתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור ובכללה את בקשת עיכוב הביצוע. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, משום שאין כל סיבה בעניינו, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי. בנוסף, לעניין בקשת עיכוב הביצוע, טוענת המשיבה, כי המבקש כבר החל בריצוי עונשו ואין טעם להפסיקו. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי לעניין טענותיו של המבקש לגבי טיב העבירה בה הואשם, הרי שחבירת סעיף האשמה מסורה לידי התביעה ועל המבקשים לחלוק על החלטה זו, לפנות לאפיק המתאים לבקר את החלטותיהן המנהליות של רשויות התביעה. לטענתה, הליך הערעור, נועד לבחון את פסק-דינו של בית-המשפט ובעניינו של המבקש, התקיימו כל יסודות העבירה בה הורשע.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות, אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. ככלל, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. בעניננו, נהג המבקש בצהרי היום, בכביש חד סיטרי באזור מרכזי, כאשר הוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה חרף ידיעתו על תמרור "אין הכניסה" הקיים במקום, מחזיק בידו מכשיר פלאפון המוצמד לאוזנו, ואינו חגור בחגורת בטיחות. במקרה שכזה, העובדה שלמרבה המזל לא נפגע כל הולך רגל או רכב אחר כתוצאה מהתנהגותו, אינה מפחיתה מפוטנציאל הסיכון שיצר המבקש.

במיוחד אמורים הדברים, לאור העובדה שלמבקש עבר תעבורתי מכביד ביותר, הכולל לא פחות מ-64 הרשעות מכל הסוגים והמינים ואף מעורבות בשתי תאונות דרכים. כנגד המבקש אף תלוי עונש של פסילה על תנאי בר הפעלה, אשר לא מנע ממנו לעבור את העבירה נשוא בקשה זו, כשבוע לאחר שנגזר עליו בצירוף לעונש פסילה בפועל שקיבל באותה העת גם כן.

בנוסף, אף אם צודק המבקש כי ניתן היה להאשימו בגין כל אחד ממרכיבי התנהגותו בנפרד, הרי שאין בכך לשלול את האפשרות להאשימו בעבירה חמורה יותר בגין מכלול התנהגותו.

לפיכך, לא מצאתי כל מקום להתערב בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית ובכללה גם בקשת עיכוב ביצוע העונש.