פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10077/05
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
רוני חי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 72168/05 מיום 29.9.2004, שניתן על-ידי
כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש : עו"ד דוד
גולן
בשם המשיבה : עו"ד עמית
אופק
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (פ"ל 996/04) בגין עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); ועבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) יחד עם סעיף 39א לפקודת וכן תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש, ביום 10.8.2004, ברכבו תחת השפעת אלכוהול, כאשר בדגימת דמו נמצאו 246 מ"ג אלכוהול לכל 100 מ"ל דם.
ביום 29.11.2004 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי) את המבקש על-פי הודאתו וגזר עליו קנס של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים, פסילה מלהחזיק רישיון לתקופה של חצי שנה נוספת על תנאי למשך שלוש שנים ומאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך שנתיים.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענה, כי שגה בית-משפט השלום משהחמיר יתר על המידה בעונשו.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, כי רק בנסיבות מיוחדות יש מקום לסטייה מעונש החובה הקבוע בפקודת התעבורה וכי לא מצא נסיבות מסוג זה במקרה שלפנינו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה חורגת מדלת אמותיו של מקרהו של המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי נסיבות העבירה אותה ביצע המבקש מצדיקות את העונש שהוטל עליו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. העבירה של נהיגה בשכרות, שבביצועה הודה המבקש, הינה עבירה חמורה ביותר, אשר העובר אותה מהווה סכנה רבה לסובבים אותו ולא בכדי קבע המחוקק בצידה עונש חובה של פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של שנתיים לפחות.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ב' בסיוון תשס"ו (29.5.2006).
ש ו פ ט