רע"פ 10186/05 בוריס יוסופוב נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, בעברה של אי-ציות לתמרור לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה (להלן: " התקנות "), נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקוד ת התעבורה (להלן:" הפקודה ") בזיקה לסעיף 28(2) לפקודה, ובעבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודה בזיקה לסעיף 39א לפקודה. מכתב האישום עולה, כי ביום 26.7.2003, נהג המבקש ברכבו במצב של שכרות ונכנס לצומת מבלי לציית לרמזור אדום, ובכך גרם לתאונה ולחבלתה של נוסעת אשר ברכבה התנגש.

2.בית-המשפט לתעבורה גזר למבקש 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, והופעל, באופן חופף, מאסר על-תנאי בן חמישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בשל הרשעה קודמת. כמו כן, נפסל המבקש מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים בפועל ו-6 חודשים על תנאי, הוטל עליו קנס בסך 2,000 ש"ח, והוא נדרש לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח.

3.המשיבה ערערה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד קולת העונש. בערעורה, טענה המדינה כי יש להחמיר עם המבקש, אשר לחובתו שמונה הרשעות קודמות בעבירות זהות, וכאילו לא די בכך, הוא ביצע את העבירות בהן הורשע הפעם שעה שפסילה ומאסר על תנאי היו תלויים ועומדים כנגדו. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וקבע כי חודשיים מתוך חמשת חודשי המאסר שנגזרו למבקש בשל התנאי שהופעל ירוצו במצטבר והיתרה בחופף, וכי עונש המאסר, שמונה חודשים בסך הכל, ירוצה מאחורי סורג ובריח.

4.כעת עותר המבקש לקבלתה של רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בנמקו זאת בכך שהערכאה קמא החמירה עמו מעבר לנדרש, ובניגוד לכלל לפיו ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם המערער. המבקש הוסיף וטען, כי הסיכון אשר נשקף ממנו, אם בכלל, קשור באופן נהיגתו ולא בו עצמו, ולכן ניתן היה להסתפק בפסילת רישיון ללא הטלת מאסר בפועל. עוד טען המבקש, כי נסיבותיו האישיות מצדיקות אף הן הקלה בעונש.

5.דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי והתערבות בעונש שנגזר בידי ערכאות קמא, תעשה אך במקרים חריגים ונדירים [לעניין זה, ראו: רע"פ 2158/05 ליאוניד שליאפנטוק

נ.מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8628/04 מאזן גבאלי נ. מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 776/05 ראאד סעאדה נ. מדינת ישראל (לא פורסם)]. מקרהו של המבקש אינו נכלל בגדר מקרים אלה. אוסיף ואדגיש, כי אף לגופו של עניין, העונש שנגזר על המבקש אינו חורג מרף הענישה ההולם. מעשיו של המבקש חמורים הם, ועולה מהם בבהירות המסוכנות הנשקפת ממנו לכלל המשתמשים בדרך. ביצוען החוזר ונשנה של עבירות בידי המבקש, שעה שעונשי פסילה ומאסר על תנאי תלויים ועומדים נגדו, מעידה כאלף עדים על הצורך בהטלתו של מאסר בפועל.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית, ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.