רע"פ 2158/05 ליאוניד שליאפנטוק נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1523/04 שניתן ביום 7.2.05 (סגן הנשיא ח' פיזם והשופטים א' שיף ו- ב' בר-זיו) בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"פ 1245/01 (סגן הנשיא ר' חוזה).

2.

המבקש הורשע בעבירה של החזקת ציוד לזיוף כרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 18 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן - חוק כרטיסי חיוב ). על-פי הכרעת הדין , המבקש החזיק בדירתו מדבקות הולוגרמה הנדמות לאלו המצויות על-גבי כרטיסי אשראי, מכונה המשמשת בייצור כרטיסי אשראי, סרט ניילון המשמש בייצור כרטיסי אשראי וכן תריסר פתקים ועליהם שמותיהם ופרטי כרטיסי האשראי של תריסר אנשים שאותם המבקש לא הכיר. אל המבקש אף נשלחה חבילה מארצות-הברית ובה תריסר כרטיסי פלסטיק הנחזים להיות כרטיסי אשראי שהכנתם טרם הושלמה ואשר עליהם מקודדים פרטים זהים לאלו שעל-גבי הפתקים שנתפסו בדירת המבקש. לכרטיסים אלו הוצמדו פתקים ועליהם שמות האנשים הנ"ל.

3.

המבקש כפר בעובדות כתב האישום. הוא הכחיש כי בביתו נמצאו המדבקות והפתקים הנ"ל וכן הכחיש כל קשר לחבילה שנשלחה אליו מחו"ל. המבקש טען כי המכונה שנתפסה בביתו הייתה אמורה לשמש להדבקת מדבקות על-גבי קופסאות מזון אותן שיווק, הגם שבפועל לא עשה בה כל שימוש. בית-משפט השלום דחה את טענות המבקש וקבע כי ממכלול הראיות עולה כי המבקש החזיק בציוד האמור וכי המכונה משמשת לזיוף כרטיסי חיוב ולשם כך הוחזקה על-ידי המבקש.

4.

קביעת בית-משפט השלום כי המכונה משמשת לזיוף כרטיסי חיוב בוססה, בין היתר, על הודעותיהם במשטרה (אשר הוגשו בהסכמת המבקש) של שני עובדים במחלקות הבטחון של חברת כ.א.ל ושל חברת ישראכארט, אשר קבעו כי המכונה הנה מכונה המשמשת לזיוף כרטיסי אשראי. בית-משפט השלום הוסיף וציין כי ייעודה של המכונה יכול להילמד גם מנסיבות המקרה מהן עולה כי המכונה נתפסה בצירוף ציוד נוסף שנועד לזיוף כרטיסי חיוב.

5.

על המבקש הושת עונש מאסר של 25 חודשים מתוכם 11 חודשים לריצוי בפועל ו- 14 חודשי מאסר על תנאי, וכן תשלום קנס בסך של 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.

6.

המבקש ערער על פסק דינו של בית-משפט השלום לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען, כי הודעותיהם של עובדי מחלקות הבטחון הנן עדויות סברה שלא הוגשו בדרך של חוות-דעת מומחה. כן טען המבקש כי לא הוכח כי המכונה שנתפסה בביתו משמשת רק לייצור כרטיסי חיוב ומשכך יש לזכותו. בנוסף, טען המערער כנגד חומרת העונש.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וציין כי לשם הוכחת יסודות העבירה לא נדרשה חוות-דעת מומחה וכי המערער כלל לא התנגד להגשת ההודעות כראיה. בית המשפט המחוזי ציין כי קביעת בית המשפט השלום באשר לייעוד המכונה מבוססת, לבד מההודעות, גם על מכלול הנסיבות ובכל אלה היה די כדי להרשיע את המבקש. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין הכרח כי שהמכונה תשמש רק לייצור כרטיסי חיוב ודי בכך שניתן לייצר בה כרטיסי חיוב בצירוף הנסיבות הקונקרטיות בהן היא נתפסה כדי ללמד על ייעודה. טענות המבקש באשר לחומרת העונש נדחו אף הן.

7.

בבקשת רשות הערעור שבפני חוזר המבקש על טענותיו בפני הערכאות הקודמות. לטענתו, על המאשימה היה להגיש את הודעות עובדי הבטחון של חברות כרטיסי החיוב בדרך של חוות-דעת מומחה, וכי בית-משפט השלום ביסס את הכרעתו על פרטים שלא הופיעו בהודעות. המבקש מוסיף וטוען כי יש לפרש את סעיף 18 לחוק כרטיסי חיוב באופן ש"מכשיר המיועד לייצור כרטיס חיוב" הוא מכשיר המשמש רק לייצור כרטיסי חיוב. על כן, משהוכח שבמקרה זה המכונה שימשה או יכולה הייתה לשמש גם להדבקת מדבקות על-גבי קופסאות מזון, מן הדין לזכותו. המבקש טוען גם כנגד חומרת העונש. בעניין זה הוא מבקש להורות על הזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן (למרות שבקשה כזאת לא התבקשה מהערכאות הקודמות).

8.

דין הבקשה להידחות. הכלל הוא, כי בית-משפט זה לא ייתן רשות ערעור בפניו, כערכאה שלישית, אלא רק במקרים חריגים בהם נמצאה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (ראו: רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

9.

שאלה מסוג זה אינה מתעוררת במקרה שלפנינו. טענותיו של המבקש באשר להרשעתו, בכלל זה טענותיו לעניין דרך הוכחת השימוש שלו נועדה המכונה שנתפסה בחזקתו, מתמקדות בנסיבות הספציפיות הנוגעות למקרה נשוא הדיון והן אינן כרוכות בשאלות בעלות עניין ציבורי או משפטי רחב, המצדיקות לסטות מן הכלל האמור. ראוי לציין בהקשר זה, כי מפסקי הדין של בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי עולה, שגם ללא הודעות עובדי חברות כרטיסי החיוב, ביתר העובדות שהוכחו ובהן הנסיבות בהן נתפסה המכונה וכן חוסר מהימנותו של המבקש והסתירות בעדותו, יש די כדי להרשיע את המבקש.

10.

גם טענתו של המבקש באשר לפירוש סעיף 18 לחוק כרטיסי חיוב אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. לענין זה, מקובלת עלי פרשנותו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין נדרש, לפי סעיף 18 הנ"ל, כי השימוש הבלתי חוקי של המכונה יהא שימוש ייחודי, ודי באפשרות שניתן ליצור במכונה כרטיסי אשראי, ביחד עם הנסיבות האחרות שהוכחו, כדי להצדיק את הרשעת המערער בעבירה זו.

11.

לעניין גזר הדין, הכלל הוא כי חומרת העונש, כשלעצמה, במקרים בהם לא קיימות נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה, אינה מצדיקה אף היא דיון בגלגול שלישי אלא בנסיבות חריגות ביותר (ראו: רע"פ 3590/04 דני (אדוארד) נטף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 8628/04 גבאלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 8571/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענותיו של המבקש לעניין חומרת העונש אינן נופלות בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים דיון שלישי בפני ערכאה שיפוטית. גם בבקשה להורות על הגשת תסקיר מבחן (שלא התבקשה מבית משפט השלום) אין בכדי להקים זכות לערעור בערכאה שלישית (ראה: רע"פ 129/99 מוחמד עאזם נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 6256/04 א' ק' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

12.

בהודעה מיום 5.5.05, מסר המבקש, בקשר לבקשה בעניין העונש, כי אחיו נפטר ביום 3.5.05. עם כל הצער על מות אחיו של המבקש, אינני סבור שבכך יש כדי להצדיק הקלה בעונש.

13.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יתייצב במזכירות הפלילית של בית-משפט השלום בחיפה לשם ריצוי מאסרו, ביום ראשון יט' בסיון תשס"ה, 26.6.05, עד השעה 11:00

בבוקר.