פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 10253/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יוגב חבאני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 72148/05 מיום 23.11.06, שניתן על-ידי
כבוד השופט ע' מודריק
בשם המבקש : עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 46369/05) בגין עבירה של נהיגה ברכב בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג ברכב בקלות ראש בכך שיצא מדרך עפר אל כביש ראשי תוך נסיעה על מעבר חציה ובכך גרם לבלימה של טור כלי הרכב שנעו מכיוון מערב למזרח.
בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' גרטי) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו, בהיעדרו, ביום 10.11.05, עונש של פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שלושה חודשים, שלושה חודשי פסילה על-תנאי לתקופה של שלוש שנים וכן קנס בסך 1,200 ש"ח או שמונה ימי מאסר תמורתו. המבקש הגיש לבית-המשפט לתעבורה בקשה לביטול פסק-הדין, אשר נדחתה ביום 28.11.05.
על החלטתו של בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו וכן על גזר-הדין ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' מודריק) דחה את הערעור בציינו, כי העונש שהוטל על המבקש מוצדק לאור מעשיו וכן כי נסיבותיו האישיות אינן מהוות נימוק מספק להתערבות בעונש שנגזר עליו. כמו-כן, דחה בית-המשפט המחוזי את טענת בא-כוחו של המבקש, לפיה בית-המשפט לתעבורה גזר על המבקש עונש החורג מהעונש שביקשה התביעה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי גזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה לא היה מנומק ואף סטה מן העונש שביקשה התביעה להטיל על המבקש ועל-כן יש להקל בעונשו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בא-כוח המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
יתרה מכך, טענותיו של בא-כוח המבקש מתמקדות בחומרת העונש ותו לא והלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. לעניין הבקשה לביטול פסק-הדין, צדק בית-המשפט לתעבורה בכך שדחה את הבקשה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות המבקש מכוח סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). על תכליתו של סעיף זה נאמר כך:
"תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ הינה ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות. ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהיעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב - האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי - התייצבות כמוה כהודאה..." (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
בענייננו, הסברו של המבקש לאי-התייצבותו, לפיו איבד את ההזמנה שנשלחה אליו, אינו מספק ואם לא נכח בדיון על-מנת לטעון את טענותיו, אין לו להלין אלא על עצמו.
יתר טענותיו של בא-כוח המבקש, אף הן דינן להידחות. בית-המשפט, בבואו לגזור את דינו של הנאשם העומד בפניו, אינו מחויב לקבל את הצעת התביעה בנוגע לעונש ועליו לפסוק את העונש לפי ראות עיניו ובהתאם לנסיבות העניין. העונש שנגזר על המבקש אינו חמור ואינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה, אשר נועדה להרתיע נהגים צעירים ולעודד אותם לנהוג כחוק (ראו למשל רע"פ 5633/06 אדם ארביב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בנסיבות אלו, איני מוצא מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשס"ז (14.12.06).
ש
ו פ ט