רע"פ 10255/02 דני כהן נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בפתח-תקוה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות וגרימת חבלה חמורה ונדון ל-28 חודשי מאסר, מתוכם ל-18 חדשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן הוא נפסל מהחזק רשיון נהיגה לתקופה של עשר שנים והוטל עליו גם קנס כספי בסכום של -.3,600 ₪ או מאסר 90 ימים תמורתו. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה. מכאן בקשת הרשות שלפני, המוגבלת לשאלת חומרת העונש בלבד.

2.לפי ממצאי בית המשפט המחוזי (שהם, ולא טענות הסניגור, משמשים כתשתית לדיון בבקשה זו) גרמה נהיגת המבקש למותה של אשה צעירה, לפציעתו של בעלה ולפגיעתו הקשה של נהג אחר. נהיגתו של המערער תוארה כנהיגה רשלנית בדרגה גבוהה, תוך התעלמות מתנאי הדרך, ממזג האויר ומהתמרורים המזהירים את הנהגים מפני סיכונים בדרך. המבקש סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי ופגע במכוניתו במכונית שבאה ממולו. הפגיעה היתה כה קשה עד שזו הועפה מעבר לשוליים הימניים של נתיב נהיגתה המקורי והיא התדרדרה לסלעים שבואדי, ובהמשך פגעה במכונית נוספת ורק אז נעצרה. גירסתו של המבקש לגבי נסיבות התרחשות התאונה נדחתה כעדות שאינה אמינה.

3.טענתו המרכזית של פרקליט המבקש היא ש"כידוע" אין קיימת מדיניות אחידה בנושא הטלת עונשי מאסר על נהגים שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות ולפיכך השאלה אם אמנם יוטל עונש מאסר בעבירות מן הסוג הנדון אם לאו, תלויה באישיותו של השופט, וזאת "בהעדר קריטריונים ברורים שיש בהם כדי להנחות את כלל השופטים" (סעיף 8(ד) לבקשה לרשות לערער). פרקליט המבקש הפנה אותה לפסיקות של ערכאה ראשונה ולמאמרים שונים שמהם בקש ללמוד כי אין הצדקה להטלת מאסר בשל עבירות תעבורה שגרמו למותו של אדם אלא, כאשר מדובר ברשלנות גבוהה, המלמדת על חוסר איכפתיות לחיי אדם; ולראיה הוא הביא לפנינו את פסק דינו של בית משפט זה ברע"פ 4732/02 (טרם פורסם), שבו הומר עונש מאסר לתקופה של 12 חודשים שהושת על הנאשמת במאסר בעבודות שירות.

אני סבור שדין הבקשה להידחות.

4.ראשית, קיומו של פער בענישה, בערכאות השונות, אין בו, כשהוא לעצמו, כדי להצדיק "יישור קו" דווקא לפי אמת המידה המקלה: ע"פ 1655/99 תק-על 99(3) 1034; שנית, בית משפט זה כבר אמר את דברו לגבי הטלת מאסרים בפועל בעבירות של גרימת מות ברשלנות בעבירות תעבורה; הנה-כי כן נאמר בע"פ 9590/00 (לא פורסם) כי:

"חל שינוי במדיניות הענישה בגין עבירות מסוג זה, המוצא ביטוי בפסיקתו של בית משפט זה. עבירות תעבורה שסיכון חיים בצידן נעברות למרבית הצער בדרך כלל על ידי אנשים נורמטיביים ... הקטל בדרכים אוכל בנו בכל פה ומחייב הטלת עונשים חמורים ... העונש ההולם את העבירות שביצע המערער הוא עונש מאסר בפועל...".

באותו מקרה נדון המערער, לאחר שערעורו נתקבל חלקית, ל-24 חודשי מאסר בפועל.

שלישית, גם אליבא דגישתו של פרקליט המבקש, יש להבחין בין מקרים שונים של רשלנות; והנה במקרה שלפני תוארה רשלנותו של המבקש כ"רשלנות בדרגה גבוהה" ואת נהיגתו של המבקש אפשר לתאר כנהיגה מופקרת, שאינה מתחשבת בחיי אדם. אכן, מקרה מקרה ונסיבותיו, ויכול שתתקיימנה נסיבות לקולא, שלא תצדקנה הטלת מאסר בפועל, כמו שקרה ברע"פ 4732/02 הנ"ל. אין זה המקרה שלפנינו.

ורביעית, אין בית משפט זה נוטה ליתן רשות לערער בגלגול שלישי אלא כשמתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית; כמו שהסברנו לעיל, אין גזר הדין שניתן חורג מגדר תחומי הענישה המקובלים.

הבקשה נדחית.