רע"פ 4732/02 ענת סורפין (לביא) נ. מדינת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

1.המבקשת הורשעה בבית משפט השלום לתעבורה (כבוד השופט י' הלוי) בעבירה של גרם מוות ברשלנות, בשל כך שפגעה בעת נסיעתה ברכבה הפרטי ברוכב אופניים שנסע בכיוון נסיעתה וגרמה למותו. בית משפט השלום גזר על המבקשת עונש מאסר בפועל למשך 12 חודשים, מאסר על תנאי בן 14 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורה, 20 שנות פסילה בפועל וקנס כספי 8,000 ש"ח. המבקשת ערערה על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי.

2.בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' גרוס והשופטים א' קובו וע' פוגלמן) דחה ברוב דעות את ערעור המבקשת על עונש המאסר בפועל וקיבל חלקית את ערעורה לעניין תקופת הפסילה באופן שתקופת הפסילה קוצרה ל- 10 שנים. יתר חלקי גזר הדין – מאסר על תנאי וקנס כספי – נותרו על כנם. על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.לאחר שעיינו בכל החומר ושמענו טיעון באי-כוח הצדדים בעל-פה אנו מחליטים לתת רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור על-פי הרשות שניתנה (המבקשת תיקרא להלן: המערערת).

4.ככלל, אין חומרת העונש מהווה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. יחד עם זאת, מקובל עלינו, כי במקרים חריגים בהם חש השופט הדן בבקשת רשות הערעור כי הצדק מחייב לחרוג מן הכלל ולתת משקל יתר לאינטרס הפרט, רשאי השופט ליתן רשות ערעור גם לעניין חומרת העונש. יפים לעניין זה דבריו של כבוד המשנה לנשיא, השופט ד"ר ש' לוין, בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 182 תחת הכותרת "יוצאים מן הכלל":

"כל מה שנאמר עד כה בנוגע לבקשת רשות לערער בגלגול שלישי משקף את הכללים שלפיהם נוהג בית המשפט העליון ברוב המכריע של המקרים, כמעט בכולם. אך הכללים האמורים כללי הפסיקה הם, שבאו לקבוע אמות מידה ואם תרצה "תמרורים" לאופן שיקול הדעת של בית המשפט העליון. לפיכך, קיימים מקרים נדירים ביותר שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו, לחרוג מהכללים, לתת לאינטרס הפרט משקל גדול יותר מכפי שמקובל בבקשות מהסוג הנדון, ולתת למבקש רשות לערער ".

וראו גם: רע"פ 4954/90 אופיר זמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

כזה הוא המקרה שלפנינו.

5.נסיבות המקרה הטראגי שלפנינו תוארו בהרחבה בפסקי הדין של שתי הערכאות הקודמות ואביאן בקצרה: המערערת נהגה ברכבה במסלול הימני של כביש פתוח ותקין כאשר הראות היתה טובה והיא הבחינה ברוכב האופניים שנסע לפניה בצד ימין של הכביש בכיוון נסיעתה. רוכב האופניים נסע בקו נסיעה ישר ויציב כשהוא בקצה הימני של הנתיב סמוך לקו הצהוב. ללא סיבה ידועה וללא הסבר, סטתה המערערת ימינה מקו נסיעתה לכיוון השוליים הימניים. או אז, כשמהירות נסיעתה 85 קמ"ש, שהיא במסגרת המהירות המותרת באותו מקום, פגעה באופניים וגרמה למותו של רוכב האופניים.

6.אין ספק, כפי שקבעו שתי הערכאות הקודמות, כי נהיגתה הרשלנית של המערערת הביאה לתוצאה הטרגית של גדיעת חיי המנוח וכי היה מקום להרשיעה בדין ולהשית עליה עונש. עם זאת, נראה כי התנהגותה של המערערת היתה רשלנות רגעית, אובדן שליטה רגעי, או אי תשומת לב רגעי. כל אלה, עדיין באים בגדרה של רשלנות שגרמה למותו של אדם. יחד עם זאת, דומה שאלה מצויים ברף הנמוך של רשלנות אף שתוצאתה היא טראגית וחמורה מאין כמוה. במקרים דומים של גרם מוות ברשלנות בתאונות דרכים נמנע בית משפט זה מלהטיל על הנהג עונש של מאסר בפועל והסתפק בעבודות שירות ובעונשים אחרים (ראו, למשל: ע"פ 2569/00 שמעון דהן נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 613; ע"פ 1443/94, 889/94 רון מקרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5198/94 יוסף כרמלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

גם בענייננו, בהתחשב בנסיבות העניין ובנסיבותיה האישיות של המערערת, אין עונש של מאסר בפועל, העונש ההולם, ואין בו בנסיבות העניין כדי להשיג את תכלית הענישה בעבירה שנעברה במקרה הנדון. זהו אחד המקרים החריגים בהם ראוי לתת לנסיבותיו האישיות של הפרט על רקע נסיבות המקרה, משקל משמעותי.

7.כעולה מתסקירי המבחן שהוגשו בשתי הערכאות הקודמות, המערערת היא אישה נשואה ואֵם לשלושה ילדים קטינים. חייה הנורמטיביים קודם לתאונה התנהלו בעבודה מחוץ לבית, בעבודה בבית ובחינוך הילדים. התאונה היתה טראומטית ביותר לגביה ושינתה את אורח חייה. המערערת ערה לתוצאה הנוראה של התנהגותה הרשלנית שאין חזרה ממנה והפנימה את חומרתו הרבה של האירוע שאירע באשמתה. תקופה ארוכה לאחר התאונה סבלה המערערת מדיכאון, מאי שקט פנימי ומתופעות פסיכוסומטיות. היא התקשתה לתפוס עצמה כמי שגרמה לאירוע נורא וסופי כל-כך. התאונה ערערה את ביטחונה העצמי, יצרה שבר בדימויה הפנימי וביכולת לתכנן את חייה. שירות המבחן מעריך כי המערערת "נושאת בתוכה את תוצאות מעשיה ואלו ימשיכו ללותה לאורך השנים". המלצת שירות המבחן בפני שתי הערכאות הקודמות היתה לשקול אפשרות להטיל על המערערת עונש מאסר שניתן יהיה לרצותו בעבודות שירות בנוסף לפיקוח ולעונשים אחרים. עמדה זו מקובלת עלינו.

8.לאור כל האמור, מתקבל הערעור באופן חלקי כדלקמן:

עונש המאסר בפועל של 12 חודשים יופחת ויעמוד על 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות. המאסר על תנאי, תקופת הפסילה והקנס, יעמדו בעינם. המערערת תהיה נתונה, לאחר שנתנה הסכמתה, לפיקוח שירות המבחן במשך שנה מהיום. במסגרת הפיקוח תשתתף המערערת בקבוצה טיפולית המתקיימת במסגרת השירות, לנהגים שנמצאו אשמים בגרימת מוות ברשלנות.

הממונה על עבודות השירות ימציא תוך 30 ימים מהיום חוות דעת לגבי התאמתה של המערערת לביצוע עבודות שירות וכן את מקום ומועד ההתייצבות לביצוע עבודות אלה.

ש ו פ ט ת

השופט י' אנגלרד:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' א' לוי:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.