רע"פ 9276/03 יואב שגיא נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 7.10.03 בע"פ 71253/02 (כב' השופט צ' גורפינקל), בו התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב בת"ע (ת"א) 13244/01. כן מבוקש עיכוב ביצוע גזר הדין באותו ענין.

2.המבקש הורשע בבית משט השלום לתעבורה, על-פי הודאתו, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה נהיגה ללא רשיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, עבירות לפי סעיפים 67 ו-10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. בית המשפט לתעבורה גזר עליו את העונשים הבאים: פסילה בפועל למשך 100 ימים; פסילה על תנאי של 3 חודשים למשך תקופה של 3 שנים; קנס בסך 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו; 75 ימי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים, שלא יעבור עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה או על סעיף 67 לפקודת התעבורה; התחייבות על סך 3,000 ₪ למשך 3 שנים להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע.

3.המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על קולת העונש שנגזר על המבקש ככל שהוא נוגע למשך פסילת רשיון הנהיגה בפועל, וכן בגין אי הפעלת עונש פסילה על תנאי שעמד כנגד המבקש. הערעור התקבל על שני חלקיו. בבית המשפט המחוזי נגזרו על המבקש 6 חודשי פסילה בפועל של רשיון הנהיגה, בניכוי 100 ימי הפסילה שכבר ריצה; כן הופעל עונש פסילת רשיון על-תנאי שעמד נגדו לתקופה של 4 חודשים. הפעלת הפסילה על תנאי נעשתה בחופף לעונש הפסילה בפועל שהוטל עליו. שאר חלקי גזר הדין נותרו על כנם. את הארכת תקופת הפסילה בפועל של הרשיון נימק בית המשפט המחוזי בכך שהמבקש נתפס נוהג ללא רשיון חודש ימים לאחר שנפסל על-ידי בית המשפט מלנהוג עקב הרשעה בעבירה קודמת, והדבר מצביע על יחס של זלזול מצדו כלפי החוק וכלפי בית המשפט. על כן מצא, כי בנסיבות אלה עונש פסילת רשיון ל-100 ימים בלבד אינו משיג את מטרות ההרתעה והענישה באורח ראוי, לכן יש להחמיר בו באופן ניכר. במסגרת מגמת ההחמרה נקבע עוד כי יש להפעיל את עונש המאסר על תנאי בן 4 חודשים שהיה תלוי כנגד המבקש, אולם קבע כי יש להטילו בחופף לעונש הפסילה בפועל, וזאת מן הטעם שהמבקש סיים את ריצוי תקופת הפסילה בפועל שנה קודם להחלטה בערעור, ולפיכך לא נמצא מקום למצות עמו את הדין.

4.בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לוקה בטעות משפטית מהותית המצדיקה מתן רשות ערעור. ראשית, נטען כי הוא טעה בכך שהתערב בצורה קיצונית בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה, המהווה ערכאה מקצועית מיוחדת לנושאי תעבורה; כן נטען כי לא נתן משקל ראוי לזמן שחלף ממועד מתן גזר הדין בבית המשפט לתעבורה ועד למועד שמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי ולעובדת סיום ריצוי עונש הפסילה עד לדיון בערעור; כן לא היה מקום להפעלת עונש הפסילה על תנאי אשר ניתן בגין עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וזאת בגין עבירה של נהיגה ללא רשיון עקב פסילה. על פי הטענה, יש לראות את עבירת הנהיגה ללא רשיון כנבלעת בעבירת נהיגה בזמן פסילה, ולכן לא היה מקום להרשעה בעבירה הראשונה וממילא גם לא היה מקום להפעלת עונש הפסילה על תנאי בנסיבות אלה.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות. עיקרה של הבקשה נוגע לחומרת העונש שנגזר, וכלל הוא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בענינים של חומרת עונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים, וענייננו אינו נכלל בגדר מקרים אלה (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל; רע"פ 4732/02 סורפין (לביא) נ' מדינת ישראל; רע"פ 6691/03 פיניה נ' מדינת ישראל ) בנסיבות ענין זה, נוכח מהות עבירות התעבורה שהמבקש עבר ולאור עברו הפלילי הקודם בתחום התעבורה גזר בית המשפט המחוזי עונש הולם על המבקש, תוך שהתחשב לקולא במעבר הזמן בין מתן פסק הדין בבית המשפט לתעבורה ועד למתן ההחלטה בערעור, ולעובדה כי המבקש ריצה בינתיים את העונש שנגזר עליו על ידי הערכאה הראשונה. נסיבות אלה בודאי אינן מצדיקות התערבות ערכאה זו בגלגול שלישי.

הבקשה גם אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית כללית המצדיקה דיון בערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123; רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל;

לטענת בא כוח המבקש לפיה לא היה מקום להרשעת המבקש בעבירת נהיגה ללא רשיון ולהפעיל בגין הרשעה זו את עונש הפסילה על תנאי בגין עבירה כזו אין יסוד. על פי סעיף 36(ג) לפקודת התעבורה, מי שנפסל על תנאי ייפסל בפועל אם תוך תקופה שנקבעה בגזר דינו ושלא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים, עבר אותה עבירה עליה הורשע, או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או השניה, או עבר עבירה אחרת שבית המשפט קבע בגזר הדין והורשע בה בתוך התקופה האמורה או לאחריה. בענייננו, הורשע המבקש בהליך זה, בין היתר, באותה עבירה ששמשה בסיס לעונש הפסילה על תנאי בהליך הקודם. עבירה זו – נהיגה ללא רשיון – כלולה גם בתוספת הראשונה לפקודת התעבורה, כאמור בסעיף 36(ג) האמור. בנסיבות אלה ברי, כי על בית המשפט היה להפעיל את עונש הפסילה על תנאי, וכדין פעל בעשותו כך.

לאור האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות.