רע"פ 3655/04 ציון עזרא נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71195/02 ועימה בקשת עיכוב ביצוע.

2.ביום 28.10.01 נהג המבקש במכונית פרטית בצומת קסם ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בני-תוקף. המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה (מפי כב' השופטת א' וישקין) - על-פי הודאתו - בעבירות של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח תקפה. מסתבר כי תוקף רישיון הנהיגה של המבקש לא חודש במשך 11 שנים עובר למועד העבירה - עקב אי-תשלום קנסות - וכי במשך התקופה בה נהג המבקש ללא רישיון תקף נצברו לחובתו בשל כך שש הרשעות. ההרשעה נושא בקשה זו הינה ההרשעה השביעית במספר.

3.בגזר-הדין ציינה שופטת בית-המשפט לתעבורה כי בנוהגו תקופה כה ארוכה ללא רישיון גילה המבקש "זילזול מתמשך בחוק ובפסקי דין". עם זאת, התחשבה בעובדה כי בינתיים חודש רישיון הנהיגה וכי "המדובר באדם כבן 54, הסובל מבעיות בריאות רציניות ונמצא בהליך שיקומי בשל התמוטטות כלכלית". בשל כך נהגה עימו "לפנים משורת הדין כדי שלא לקטוע מטה לחמו. וזאת כמעשה חסד". עונשו של המבקש נגזר לתשלום קנס בסך 1,500 ש"ח או 5 ימי מאסר וכן לפסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה תקופה של 5 חודשים על-תנאי למשך 3 שנים.

4.המדינה ערערה לפני בית-המשפט המחוזי על קולת העונש שנגזר על המבקש. בערעור נטען, בין השאר, כי בגין אחת מן ההרשעות שבהן הורשע המבקש בעבר גזר עליו בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, ביום 28.12.99, עונש של 4 חודשי פסילת רישיון על-תנאי, אלא שבית-המשפט לתעבורה - בגזר-דינו הנוכחי - לא הפעיל את הפסילה על-תנאי האמורה ולמעשה לא התייחס אליה כלל. כן נטען כי בהתחשב בפרק-הזמן הארוך בו פעל המבקש בניגוד לחוק, עונשו קל ביתר ואין בו כדי להוות הרתעה מספקת. בקבלו את ערעור המדינה קבע בית-המשפט המחוזי (מפי כב' השופט צבי גורפינקל) כך:

עם כל ההבנה לרצונו של ביהמ"ש ללכת לקראת המשיב, תפקידו הוא לתת פסקי דין העומדים במבחן הביקורת. התנהגותו של המשיב, אשר נהג תקופה ממושכת ביותר של 11 שנה ללא רשיון, כאשר הורשע 6 פעמים ונידון לפסילה על תנאי, מלמדת על כך שהוא התעלם מחובתו לנהוג כאשר ברשותו רשיון נהיגה בתוקף, וגם אם היה מקום ללכת לקראתו של המשיב, הדרך היתה ע"י קיצור תקופת הפסילה בפועל, אולם לא הימנעות לחלוטין מלהטיל עונש כזה.

יתרה מכך, לחובת המשיב עונש של 4 חודשי פסילה על תנאי שהוטל בביהמ"ש לתעבורה בתל-אביב ביום 28.12.99 בגין אותה עבירה, וביהמ"ש קמא חייב היה להפעיל עונש זה, אולם לא היתה כל התייחסות בגזה"ד לעונש הפסילה המותנה .

............

בדרך כלל ערכאת ערעור איננה גוזרת את העונש שראוי היה לגזור מלכתחילה, לפיכך לא אגזור על המשיב עונש שהיה מקום להטילו בביהמ"ש קמא, אולם התנהגותו של המשיב ועברו מחייבים להתייחס לביצוע העבירה בצורה הולמת.

בית-המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 5 חודשים וכן הפעיל את עונש הפסילה על-תנאי למשך 4, אך בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש נקבע כי עונש הפסילה על-תנאי יופעל בחופף לעונש הפסילה בפועל. בסיכום אפוא נגזר על המבקש לשאת בעונש של פסילת רישיון נהיגה למשך 5 חודשים. עונש הקנס בסך 1,500 ש"ח נותר על כנו.

5.הבקשה המונחת לפניי מסיבה עצמה על הטענה כי בית-המשפט המחוזי "חטא" לעיקרון ולפיו תישמר ערכאת הערעור מהתערבות בגזר-דין שנגזר בידי ערכאה ראשונה. כן נטען כי טעה בית-המשפט המחוזי כאשר קבע - לגבי עונש הפסילה על-תנאי - כי "ביהמ"ש קמא חייב היה להפעיל עונש זה", שכן על-פי סעיף 36(ו) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, רשאי בית-משפט שלא להורות על הפעלת הפסילה המותנית אלא על הארכתה בלבד, "אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק להפעיל את הפסילה על-תנאי". אכן, כך הילוך הטענה, גם אם טעה בית-המשפט לתעבורה בכך שלא התייחס לפסילה על-תנאי, ברור כי כוונתו לא הייתה להטיל פסילה בפועל, ולפיכך היה על בית-המשפט המחוזי אך לתקן טעות זו על-ידי קביעה כי הפסילה המותנית תוארך. המבקש מוסיף וטוען כי בית-משפט קמא לא נתן מישקל ראוי לעובדה כי ממועד מתן גזר-הדין ועד למועד שמיעת הערעור חלפו כשנתיים ימים. לבסוף, טוען המבקש כי לא היה מקום להפעיל את הפסילה המותנית בשל נסיבותיו האישיות, שכן בתקופה שבה נעברה העבירה מצב בריאותו היה מעורער ומצבו הכלכלי מחפיר. רק לאחרונה מצא עבודה כסוכן מכירות ולשם כך דרוש לו ריכבו באופן יום-יומי.

6.דין הבקשה דחייה שכן אין היא מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בערכאה שלישית: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. יתר-על-כן, בקשה זו מסיבה עצמה על חומרת העונש שנגזר על המבקש, וכלל גדול הוא כי טענה כנגד גזר-הדין תקים עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אך במקרים נדירים ומיוחדים. ראו: רע"פ 8752/03 עודה עסאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 9276/03 יואב שגיא נ' מדינת ישראל (לא פורסם). עניינו של המבקש אינו בא בגדר מקרים אלו. אכן כן; בית-משפט שלערעור ייטה שלא להתערב בחומרת העונש שנגזר בידי ערכאה דלמטה, ואולם רשאי-הוא-גם-רשאי לעשות כן במקרים מתאימים בהם ראוי לעשות כן. החלטת בית-המשפט המחוזי מפורטת, מנומקת, ומושתתת היא על מיכלול נסיבות העניין לרבות מצב בריאותו של המבקש ומצבו הכלכלי. אין מקום, אפוא, לטענה שלפיה ההחלטה מתעלמת מנסיבותיו האישיות של המבקש. ולראייה - עונש הפסילה על-תנאי הופעל בחופף לעונש הפסילה בפועל ולא במצטבר לו.

7.למעלה מן הדרוש אוסיף, כי משנמצא לו לבית-המשפט המחוזי כי עונש הפסילה על-תנאי לא הופעל בידי בית-המשפט לתעבורה, שומה היה עליו לנהוג כפי שנהג ואין למצוא פסול בהחלטתו. סעיף 36(ג) לפקודה קובע כלל, ולפיו פסילה על-תנאי תופעל, בין השאר, אם הורשע הנהג באותה עבירה עליה הורשע בעבר, בתוך התקופה שנקבעה בגזר-דינו. אכן, סעיף 36(ו) מעניק לבית-משפט אשר הרשיע נאשם בעבירה נוספת שיקול דעת: רשאי הוא להימנע מהפעלת הפסילה על-תנאי ולצוות תחתיה על הארכתה או על חידושה. כך, במקום בו שוכנע בית-המשפט מטעמים שיירשמו כי בנסיבות העניין לא יהא זה צודק להפעיל את הפסילה על-תנאי. מכאן, שגם אם חפץ בית-המשפט לתעבורה שלא להפעיל את עונש הפסילה על-תנאי, היה עליו למיצער להאריך את תקופת הפסילה על-תנאי הקיימת, וגם זאת - מטעמים שיירשמו. ומתוך שלא נמצאה כל התייחסות בגזר-הדין לעונש הפסילה על-תנאי, בדין קבע בית-המשפט המחוזי את שקבע.

8.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

היום, כ"ט בניסן תשס"ד (20.4.04).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04036550_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il