רע"פ 11046/04 נזאר שתאי נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור הנסבה על הרשעתו של המבקש ועל העונש שהוטל עליו.

2.המבקש הוא בעליו של אופנוע מסוג סוזוקי 1100 GSXF . במהלך שנת 1999 פנה המבקש למוסך באזור ירושלים וביקש כי יותקנו באופנועו חלפים מסוימים. החלפים הוזמנו בידי המוסך, אך בסמוך לאחר הגעתם הודיע המבקש למוסך כי מוותר הוא על התיקון והוציא את האופנוע מן המוסך. יום לאחר מכן אירעה התפרצות למוסך ובה נגנבו אך ורק אותם חלפים שהוזמנו עבור המבקש. בסמוך לאחר מכן נתפס אופנועו של המבקש ונמצא כי הותקנו בו חלפים חדשים שבחלקם תואמים את החלפים שהוזמנו. המבקש הועמד לדין בעבירת התפרצות. בית-משפט השלום זיכה אותו לאחר שנמצא לו כי התביעה לא הוכיחה שהחלפים שהיו מורכבים באופנועו של המבקש מקורם בפריצה שאירעה, ולא סתרה את טענת המבקש כי רכש את אותם חלפים במקום אחר.

3.המדינה ערערה על זיכויו של המבקש ובית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחליט להרשיעו. טעם הדבר: "המארג הראייתי שהובא ... מוביל למסקנה אחת ויחידה והיא, כי [המבקש] פרץ למוסך סופר בייק וגנב את החלקים שהוזמנו עבורו ושעליהם 'ויתר', ואלה הם החלקים שנמצאו באופנועו בעת שנתפס ... הסבריו של [המבקש] בדבר מקורם [של החלפים] מופרכים ונסתרים, בין היתר, נוכח הנתון בדבר שכיחותם הנדירה של אותם חלקים בשוק. כל אלה אינם מותירים בלבנו ספק, כי [המבקש] ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום, ולכן אנו מרשיעים אותו ..." (עמ' 4 לפסק הדין). משהרשיעו כך, החזיר בית-המשפט המחוזי את התיק לבית-משפט השלום לגזירת העונש, ובית-משפט השלום הטיל על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי. בבקשתו אין המבקש מציין אם ערער הוא (בסיבוב השני) על חומרת גזר הדין או אם המדינה ערערה על קולתו.

4.בקשתו של המבקש נסבה הן על הרשעתו (בבית-המשפט המחוזי) הן על העונש שגזר עליו בית-משפט השלום. אשר להרשעה, לטענתו, מנוע היה בית-המשפט המחוזי מהרשיעו על סמך הראיות הנסיבתיות שהוצגו לפני בית-המשפט, והרשעתו כאמור סותרת את ההלכות המקובלות בעניינן של ראיות נסיבתיות. המבקש מונה כהנה וכנה הלכות שבית-המשפט המחוזי חרג מהן לטענתו - כך לעניין החזקה התכופה, כך לעניין קיומה של גירסה נוגדת השוללת הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות, וכך לעניין נטל ההוכחה - ועל בסיס כל אלה מבקש הוא כי תינתן רשות הערעור.

5.קראתי את טענותיו של המבקש, שבתי וקראתי את פסק דינו של המבקש, ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. פסק דינו של בית-המשפט המחוזי פסק דין קצר וברור הוא הנסמך על העובדות שהובאו בפניו ועל מיכלול הראיות הנסיבתיות שהביא את בית-המשפט למסקנה חד-משמעית כי המבקש הוא שביצע את ההתפרצות. עניינו של המבקש אינו מגלה אפוא כל שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי, ובמקרה שכזה, ידענו כולנו, לא תינתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; והלכות שבאו אחריו, ראו למשל: רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"פ 3655/04 ציון עזרא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). כך באשר לבקשה להרשות למבקש לערער על הרשעתו.

6.אשר לערעור על העונש, כפי שציינתי למעלה, עונשו של המערער נגזר בבית-משפט השלום (שהתיק הוחזר אליו לקביעת העונש), ומובן כי אם מבקש המבקש לערער על עונשו שומה עליו להגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי ואין הוא יכול לבוא לבית-המשפט בבקשת רשות ערעור.

7.הבקשה לרשות ערעור נדחית.

היום, כ"ט בכסלו תשס"ה (12.12.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04110460_G01.doc של

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il