רע"פ 10280/06 דוד ביטון נ. מדינת ישראל

1.ביום 20.10.03 עצרו שוטרי משטרת ישראל רכב בו נהג המבקש לבדיקת רישיונות שגרתית. כשפתח המבקש את חלון רכבו, עלו ממנו ענני עשן אשר השוטרים חשדו שהוא תוצאה של שימוש בסם מסוכן מסוג מריחואנה. בעקבות כך, ביקשו השוטרים מהמבקש למסור דגימת שתן, אולם הוא סרב לכך. בכיס מכנסיו של המבקש נמצא סם מסוג מריחואנה, וכלים המשמשים להכנתו של סם זה.

בעקבות כך, הוגש לבית-משפט השלום כתב אישום בו יוחסו למבקש עבירות של נהיגה בשכרות ובקלות ראש, וסירוב להיבדק בבדיקת שכרות, עבירות לפי סעיפים 62(2) ו-(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ותקנה 169ו(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.בבית-משפט השלום מסר המבקש מספר גרסאות אשר אינן מתיישבות זו עם זו. בין היתר, טען כי ידידתו שנסעה עימו ברכב היא שעישנה את הסם. ברם, המבקש בחר שלא להעיד את אותה אשה, ובית-המשפט זקף עובדה זו לחובתו. מנגד, הביע בית המשפט אמון רב בעדויות השוטרים, מהם התרשם כמומחים בזיהוי סמים. כתוצאה מכך הורשע המבקש בעבירה של נהיגה בשכרות, והוא זוכה מעבירות של אי-מתן דגימת שתן ומנהיגה בקלות ראש, הואיל ולא הוכח כי הבין את תוצאות סירובו למסור את הדגימה, וכי נסע באופן המעלה חשד. נוכח כל אלה, נגזרו למבקש ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,500 ש"ח. כן נפסל המבקש מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה במשך 22 חודשים, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח שלא לבצע את העבירה בה הורשע.

3.המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסק הדין בעניינו, וביקש להשיב את הדיון לבית-משפט השלום לשמיעת עדותה של ידידתו. עוד השיג המבקש על חומרת העונש שהושת עליו, וטען כי מדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את התנהגותו הנורמטיבית בדרך כלל.

4.בית-המשפט (כבוד השופטת נ' אוהד) קבע כי הכרעת הדין מבוססת כדבעי, וכי אין מקום להשיב את הדיון לערכאה קמא, בה עמדה למבקש זכותו להעיד את ידידתו, והוא בחר שלא לעשות בה שימוש. מכאן הבקשה שבפני, בה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער, תוך שהוא טוען כי בפני בית משפט השלום לא באה עדות חד משמעית לכך שעישן סם עובר לנהיגתו ברכב, וכי סירובה של ערכאת הערעור לשמוע את העדה הנוספת בעצמה או להשיב את הדיון לבית-משפט השלום כדי שיעשה זאת, מלמד על כך שערכאת הערעור נמנעה מלברר את חומר הראיות לגופו.

4.דין הבקשה להידחות. המבקש אינו מעלה בבקשתו שאלה כלשהי לה נודעת חשיבות ציבורית כללית, והיא מתמצה בעניינו, ובו בלבד. יתר על כן, אותה אפשרות להעיד את העדה הנוספת, שלטענת המבקש היה בה כדי להוכיח את חפותו, עמדה לנגד עיניו גם בעת הדיון בפני הערכאה הראשונה, שם היה מיוצג בידי סנגור, ומטעמיו-שלו בחר שלא לעשות זאת. כך או כך מודבר בבקשה להתערבות בממצאים שבעובדה, אשר נבחנו בפירוט על ידי שתי ערכאות, ואין מקום ללבנן בשלישית (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 551; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2 ). אף בהשגות המבקש כנגד העונש לא מצאתי עילה למתן רשות לערער, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.