רע"פ 10282/04 ד"ר משה וינברג נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70628/02.

2.ב-22.5.98 הוגש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום ולפיו חצה המבקש קו עצירה ונכנס לצומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתו דולק אור אדום - עבירה בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 ( תקנות התעבורה ). בתום הליכים שנמשכו קרוב לארבע שנים, קבע בית-המשפט כי שני צילומי רכב המבקש, אשר צולמו במצלמת-רמזור, קבילים ומהווים ראייה לביצוע העבירה. המבקש הורשע והוטל עליו קנס בסך 5,000 ש"ח.

3.המבקש עירער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בפסק-דין מפורט ומנומק קיבלה כב' השופטת רוטלוי חלק מטענות המבקש באשר לנימוקי בית-המשפט לתעבורה, אך דחתה את הערעור עצמו והותירה את העונש על כנו. על פסק-דין זה מוגשת הבקשה שלפניי.

4.טוען המבקש, כי שתי התמונות שהציגה התביעה כראייה לכך שעבר עבירה אינן קבילות הואיל ואין הן מקיימות אחר דרישת תקנה 166(ג) לתקנות התעבורה. במה דברים אמורים? סעיף 27א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 ( הפקודה ) קובע כי צילום שנעשה "במצלמה המופעלת באופן אוטומטי, או בידי שוטר יהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי". לפי לשון הסעיף נדרש, בין היתר, כי הצילום ייעשה "בדרך שנקבעה בתקנות". תקנה 166(ג) האמורה מפרטת אלו נתונים יופיעו בתמונה שצולמה וזו לשונה:

דרך הצילום במצלמה

166.(א) צילום לענין סעיף 27א לפקודה ייעשה במצלמה שהוצבה כאמור בו, באישורו של ראש אגף התנועה או ראש מחלקה באגף התנועה במשטרת ישראל. אישור כאמור יכול שיהיה כללי או למקרה מסויים.

(ב) במצלמה יצולם רכב העומד או נוסע בניגוד להוראות הפקודה או תקנות שלפיה (להלן - הרכב המצולם).

(ג) בצילום של המצלמה יופיעו -

(1) מספר הרישום של הרכב המצולם;

(2) תאריך וזמן הצילום כשהוא נמדד בשעון רגיל או דיגיטלי;

(3) מקום הימצא הרכב המצולם בעת הצילום;

(4) הרכב הנוסע לפני הרכב המצולם באותו נתיב;

(5) מהירות הנסיעה של הרכב המצולם;

(6) מהירות הנסיעה של הרכב המצולם ושל הרכב שלפניו באותו נתיב, בציון מירווח הזמן שבין שני כלי הרכב;

(7) האותות - אדום או אדום עם צהוב - שברמזור, בכיוון נסיעת הרכב המצולם, לגבי הנתיב הקבוע לאותו כיוון.

המבקש סבור - בניגוד לפרשנות שניתנה בבית-המשפט המחוזי - כי דרישות תקנה 166(ג) הן מצטברות, אשר-על-כן פסול צילום מלשמש ראייה קבילה אם נעדר ממנו ולו

אחד הנתונים המנויים בתקנה. הואיל ובענייננו אין מצויין בצילומים מהירות ריכבו של המבקש - כאמור בס"ק (ג)(5) בתקנה - ממילא, כך טוען המבקש, אין לקבל את הצילומים כראייה.

5.טוען המבקש לחלופין, כי גם אם צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו כי הצילומים בענייננו הינם ראיות קבילות, אין הצילומים מגלים כל עבירה. אכן - מודה המבקש - התמונות מראות כי ריכבו נמצא בתוך הצומת בעת שהרמזור חיווה אור אדום, אלא שאין ניתן ללמוד מכך, באופן ודאי, כי כבר בעת שעבר את קו העצירה הראה הרמזור אור אדום. מסקנה: לא הוכחו העובדות הנדרשות לקיום העבירה.

לחיזוק טענה זו מפנה המבקש לחוות-דעת מומחה שהגיש לערכאות דלמטה, ולפיה אם מהירות הרכב - מרגע כניסתו לצומת ועד עצירתו - היתה 13.2 קמ"ש בממוצע, אזי אפשר הדבר כי הרכב נכנס לצומת בטרם התחלף האור לאדום. בית המשפט המחוזי קבע כי חוות-הדעת חוות-דעת תיאורטית היא, הואיל והמבקש לא הניח לפני המומחה תשתית עובדתית לעריכת חישוביו. על-כך חולק המבקש בטוענו כי היעדר התשתית העובדתית נובע ממחדלי התביעה שלא הגישה לבית-המשפט ראיות באשר למהירות הנסיעה של הרכב ובאשר למרחק שעבר בפרק הזמן המפריד בין התמונות. המבקש טוען כי אין להניח מחדלים אלו לפיתחו, וכי די היה בחוות-דעת המומחה כדי לעורר ספק סביר באשר להרשעתו. עוד מוסיף המבקש כי גם אם ביקש בית-המשפט לשלול את חוות-הדעת, היה עליו לשקול היפותיזות סבירות נוספות המתיישבות עם חפותו ולא אך להסתפק במסקנה הגיונית יחידה המסתמכת על ניסיון החיים והשכל הישר של השופט.

6.המבקש מוסיף וטוען כי משך שנתיים ימים נמנעה התביעה מהמציא לו את חומר החקירה חרף פניות חוזרות. עתירה בנושא זה אף הוגשה לבית המשפט העליון (ראו: בג"ץ 3901/00 ד"ר משה וינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המבקש קובל על כי בית-המשפט המחוזי התייחס בביקורתיות לפניותיו אלו, למרות שזכותו של המבקש לעיין בחומר החקירה מעוגנת מפורשות בתקנות התעבורה. כן סבור המבקש כי אין ממש בקביעות בית-המשפט המחוזי ולפיהן גרם לדחיית ישיבות ולעיכוב זמנם של עדים. לטענתו, הכללת קביעות אלו בפסק-הדין, מהן משתמעת נגדו ביקורת אישית, אינה במקומה, ובכל מקרה היה על בית-המשפט לאפשר לו להתגונן בפניהן.

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור היגעתי לכלל מסקנה כי דינה דחייה. טענות המבקש הן לדין והן לעובדות אינן נימנות עם אותן שאלות וסוגיות הדורשות בחינה נוספת של ערכאה שלישית. בהתאם להלכה המושרשת מימים ימימה בקשת רשות לערער תיענה כאשר עולות "שאלות בעלות חשיבות חוקתית ... מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה ... מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במלים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; ראו גם: רע"פ 6904/01 אביב מוזס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

8.גם לגופו של ענין, לא נמצא לי כי למבקש נגרם עוול או כי נפלה טעות בדרך בה נשקלו הראיות בערכאות קמא. אשר לטענת המבקש כי בית-המשפט המחוזי דחה חוות-דעת מומחה בהסתמכו באופן בלעדי על ניסיון החיים והשכל הישר: תיאור זה אינו מדוייק. המבקש מתאר מצב בו על כף המאזניים האחת מונחת גירסתו, הנתמכת בחוות-דעת של מומחה, ועל הכף השנייה מונחת גירסת התביעה הנתמכת אך ורק בניסיון החיים ובשכל הישר של בית-המשפט. תיאור זה אינו נכון. המומחה לא קבע בחוות-דעתו כי המבקש לא עבר עבירה, אלא סיפק נתון תיאורטי שאילו נתקיים בענייננו אפשר לא היו מתקיימים כל יסודות העבירה. אלא שבין האפשרות התיאורטית לבין המצב בפועל נותר פער ששומה היה על בית-המשפט להשלים. כיצד? אף אתה אמור: על פי השכל הישר וניסיון החיים. ראו: ע"פ 543/79 אבישי נגר ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לה(1), 113, 139; ע"פ 6096/94 אחמד ע' עזיז מנצור ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נ(3) 732, 736; ע"פ 10577/02 אלון שמש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

בית-משפט קמא לא חלק על חוות-דעתו של המומחה אלא נתקשה ליישמה על נסיבות המקרה. בית-המשפט קיבל את חוות-הדעת כנקודת מוצא אפשרית, אולם קבע כי "חוות הדעת לא העלתה אפשרות סבירה שכזו בהתאם לנתוני השטח ובהתאם לנתונים העולים מעדותו של המערער בפני בית משפט קמא". מטעם זה לא הצליח המבקש לעורר ספק סביר בראיות שהוצגו על-ידי התביעה, קביעת בית-המשפט בדין יסודה.

9.אף בטענת המבקש כי טעה בית-משפט קמא בפרשנות הראויה לסעיף 166(3) לתקנות התעבורה, מקובלת עליי קביעתה של השופטת רוטלוי:

אם נתבונן בסעיף 166(ג)(7) המתייחס לאורות שברמזור נגיע חיש מהר למסקנה הברורה, כי סעיף 166 מנוסח באופן כוללני, כך שיתאים לכל סוגי המצלמות ומשום כך דרישה להצטברות הרכיבים איננה סבירה, איננה הגיונית ואיננה מתיישבת עם לשון החוק.

...

הפרשנות אותה מציע המערער לסעיף זה אינה מתיישבת עם מטרת הסעיף וההסטוריה החקיקתית שלו. שניהם מלמדים על רצון המחוקק להתמודד עם התפתחויות שחלו בטכניקות הצילום, אשר הרחיבו את טווח הפעולה של המשטרה בהתחקות אחר עברייני תנועה. פרשנותו של המערער יש בה כדי לאיין כמעט לחלוטין את השימוש במצלמות, אם ברמזורי דרך ואם בשיטות אחרות.

...

אין כל הגיון, שדרישת ציון המהירות בצילומים תהיה הכרחית לצורך קביעת אחריותו של נהג העובר את קו העצירה בצומת, כאשר האור המוצב ברמזור הינו אדום. נהג יכול לעבור באור אדום במהירות גבוהה או במהירות אטית ואין בה, במהירות, כשלעצמה כדי לקשור אותו לעבירה, גם אם יש בה, לעתים, כדי להבהיר או להסביר הנסיבות.

המבקש חולק על הפרשנות שנתן בית-המשפט המחוזי לתקנה זו, אולם דעתי היא כי פרשנות זו פרשנות סבירה היא ולא עוד אלא משתלבת היא היטב בתכלית החקיקה. אף מסקנת בית-המשפט המחוזי הנובעת מפרשנות זו מקובלת עליי: משנתקבלו הצילומים כראייה קבילה, על המבקש "לעורר ספק בכך שאכן עבר את קו העצירה בעת שהרמזור הצביע על אור אדום".

10.אשר לטענות המבקש בדבר העיכובים והביקורת שנמתחה עליו: אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו בבג"ץ הנזכר לעיל, בה נדחתה על הסף עתירתו של המבקש לעיון בחומר החקירה: "אכן, מהחומר שבפנינו עולה כי ההליכים במקרה דנן מתמשכים באופן חריג, בהתחשב במהות העניין... נראה כי לאופן בו בחר העותר לנהל את הגנתו, תרומה לא מבוטלת להתמשכות זו". דברים אלו, נאמרו ביום 27.6.00 - לפני למעלה מארבע שנים. אין חולק כי במשפט תעבורה - כבכל משפט פלילי - יש לאפשר לנאשם למצות את מלוא זכויותיו הדיוניות, אולם אין חולק גם כי על-פי כל קנה-מידה שנים שנקפו מאז תחילת המשפט הינן זמן ארוך ביותר למשפט תעבורה - סבוך ומורכב ככל שיהיה. אכן: העבירה שהמבקש הורשע בה נעברה ביום 5.10.1997 - במאה שעברה, באלף הקודם - ועד היום עברו עליה למעלה משבע שנים. עבד עברי היה כבר מהלך חופשי למעלה משנה.

הבקשה נדחית.

היום, ט"ז בכסלו תשס"ה (29.11.04).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04102820_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il