פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10312/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
פזית נחום (זוארץ)
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.11.08 בע"פ 70684/08 שניתן על ידי כבוד
השופטת י' אמסטרדם
בשם המבקשת:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקשת הועמדה לדין בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"ד 10312/05) בגין עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו במעבר חציה, לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; ועבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה.
על פי המתואר בכתב האישום, ביום 10.8.2004 בשעה 08:15, נהגה המבקשת ברחוב ויצמן בחולון מצפון לדרום, סמוך להצטלבות של רחוב ויצמן עם רחוב ההסתדרות. רחוב ויצמן הינו רחוב דו סטרי המופרד על ידי אי תנועה. סמוך לאחר צומת הרחובות לעיל נמצא מעבר חצייה אשר רוחבו 6.60 מטרים . עת התקרבה המבקשת לצומת חצתה את הכביש אסתר רוזנברג (להלן: הנפגעת ) אשר כמעט הספיקה לעבור את הכביש במלואו כאשר נפגעה על ידי המבקשת. כתוצאה מהתאונה הנפגעת נחבלה חבלות של ממש בפניה ובאבריה הפנימיים.
ביום 22.6.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת א' שדמי ) את המבקשת בעבירות שיוחסה לה בכתב האישום, לאחר שחזרה בה מכפירתה מעובדות כתב האישום. בית המשפט גזר על המבקשת פסילת רישיון בפועל של 16 חודשים; פסילת רישיון על תנאי של שמונה חודשים למשך שלוש שנים; וקנס בסך 2,500 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו.
המבקשת ערערה על חומרת עונשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70684/08). לטענתה, בית המשפט לתעבורה לא נתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות, להודאתה במיוחס לה, וכן כי הנפגעת חצתה את הכביש באור אדום כך שיש בהתנהגותה רשלנות תורמת לתוצאות הקשות של התאונה. ביום 23.11.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופטת י' אמסטרדם ) את הערעור לאחר שדחה את טענותיה של המבקשת אחת לאחת.
ראשית, בית המשפט הדגיש כי בוחן התנועה אשר נדרש לעניין, לא קבע כי הנפגעת חצתה את מעבר החצייה באור אדום, ולעניין זה לא התקבלה כל הכרעה עובדתית עקב הודאתה של המבקשת בכתב האישום. שנית קבע בית המשפט כי לאור החבלות הקשות שנגרמו לנפגעת, צעירה בת 21 שנים בלבד, ונסיבות התאונה, לא ניתן לומר כי העונש שהוטל על המבקשת אינו הולם את המעשים בהן הורשעה, על אף שזוהי הרשעתה הראשונה בעבירת תנועה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב ומעלה המבקשת את אותן הטענות אשר העלתה בערעורה בנוגע לחומרת עונשה.
לאחר שעיינתי בבקשה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
עניינה של המבקשת כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקשת, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצעה המבקשת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי לקחו בחשבון את עברה הנקי של המבקשת; את נסיבותיה האישיות; את הודאתה בכתב האישום, אף שזו לא ניתנה בשלביו הראשונים של ההליך נגדה; ואת החרטה שהביעה באשר לקרות התאונה. מול אלו נשקלו לחומרא תוצאותיה ההרסניות של התאונה על הנפגעת הצעירה, וכן הנסיבות בהן ארעה התאונה עצמה, מהן עולה כי לא הייתה שום מניעה מצד המבקשת להבחין בנפגעת, אשר חצתה מעבר חצייה בכביש מרכזי, וזאת באור יום מלא. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה
היום, א' בטבת התשס"ט (28.12.2008).
ש ו פ ט