רע"פ 10313/08 ארנסט גזייב נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת 36085/06) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, השתכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, יחד עם סעיף 64ד לפקודת התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 17.6.2006 בשעה 3:30 לערך, נתפס המבקש נוהג ברכבו ברחוב האורגים בחולון, בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים.

ביום 1.7.2008 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת נ' פראג-לבוא ) את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט לתעבורה קבע כי המבקש נכשל בבדיקת מאפיינים שערכה לו המשטרה, לאחר שנעצר לביקורת מחוץ למועדון בחולון, ומפיו נדף ריח של אלכוהול. המבקש התבקש לעבור בדיקת "ינשוף" אך לא הצליח לנשוף לתוך המכשיר, ובית המשפט לתעבורה קיבל את טענתו כי הדבר נבע מהיותו סובל ממחלת הקצרת. לאחר מכן התבקש כדין לעבור בדיקת דם, אך הלה סרב בתואנה כי הוא רגיש לבדיקות דם. לעניין זה מצא בית המשפט לתעבורה כי טענה זו נטענה לשם התחמקות מהבדיקה, שמא יימצא כי נהג ברכב בהיותו שיכור. עוד נמצא כי משמעות סירובו לבדיקת דם הובהרה לו כראוי, וכי גרסתו לאירועים בלתי מהימנה.

ביום 1.7.2008 גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש מאסר על תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים, שלא ינהג ברכב בזמן שרישיונו נפסל או בהיותו שיכור; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים; פסילת רישיון על תנאי לתקופה של שישה חודשים למשך שלוש שנים; וקנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו.

על הכרעת דינו וגזר דינו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70568/08). ביום 13.11.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' אמסטרדם ) את הערעור של שני חלקיו. לעניין הכרעת הדין, בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט קמא, אשר מצא כי לא ניתן לומר שהמבקש הכשיל את בדיקת "הינשוף" שנערכה לו, אך מנגד סרב לעבור בדיקת דם, ומכאן שהרשעתו בנהיגה בשכרות הייתה כדין. אשר לעניין חומרת העונש, בית המשפט המחוזי קבע כי אין לומר כי העונש אשר נגזר על המבקש חמור או חורג מהעונש ההולם נהג שיכור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי למתנדב המשמר האזרחי שעיכב אותו לבדיקת מאפיינים לא הייתה סמכות לעשות כן, מאחר ובמקום לא היה נוכח שוטר, וזאת בהתאם לתקנה 6(א)(2) לתקנות המשטרה (משמר האזרחי), התשנ"ז-1996 (להלן: תקנות המשמר האזרחי ), הקובעת כי למתנדב במשמר האזרחי יהיו סמכויות של שוטר רק כאשר הוא פועל בנוכחותו של שוטר. לדידו, במצבים בהם מתנדב פועל בגפו, סמכותו לעכב אדם מוגבלת למקרים בהם נעברה עבירת תנועה לפני כן, ובתנאי שמתקיים האמור בסעיף 28 לפקודת התעבורה. על כן לטענת המבקש, משלא יוחס לו ביצוע עבירת תנועה, אלא נעצר מלכתחילה לבדיקה שגרתית, לא הייתה למתנדב המשמר האזרחי כל סמכות לעכבו. לטעמו מדובר בחוסר סמכות מהותית היורד לשורשו של עניין ולכן דין ההליך כולו להתבטל. המבקש מוסיף ומציין כי עניין זה כלל לא זכה להתייחסתו של בית המשפט המחוזי. לבסוף טוען הוא כי נעשה לו עוול שכן לא הכשיל את בדיקת "הינשוף"

שנערכה לו, אלא שזו לה צלחה בשל היותו חולה קצרת, נסיבה אובייקטיבית שאינה תלויה בו. על כן לא ניתן לומר כי מכוח סירובו לנשוף במכשיר "הינשוף" יש לראותו כנוהג בשכרות.

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, בקשת רשות הערעור אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן אין הבקשה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מגבולות המקרה הנדון. עוד טוענת המשיבה, כי תקנות המשמר האזרחי צוטטו ופורשו בבקשת רשות הערעור באופן שגוי. מכל מקום מוסיפה היא כי מעדותו של המבקש עצמו עולה כי בעת ביצוע בדיקת המאפיינים נכחו שוטרים במקום. לבסוף טוענת המשיבה כי בית המשפט לתעבורה כלל לא ביסס את הרשעת המבקש על סירובו לבדיקת "הינשוף", ועל כן טענה זו אינה רלוונטית לעצם העניין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין דין בקשת רשות הערעור להידחות. בניגוד לנטען בבקשה, הרי שבשונה מסמכות המעצר, סמכות העיכוב המוקנית למתנדב המשמר האזרחי אינה מוגבלת על ידי הוראות תקנה 6(א)(2) לתקנות המשמר האזרחי. אלא שכאשר מתנדב במשמר האזרחי פועל לאכיפת דיני התעבורה בגפו, לפי תקנה 6(א)(3) לתקנות המשמר האזרחי יהיו בידיו סמכויות של שוטר, למעט סמכויות מסוימות אשר עיכוב אינה נמנית בהן. משכך, לא הייתה כל חריגה מסמכות בעיכובו של המבקש ועריכת בדיקת המאפיינים,

למרות שלא נכח שוטר במקום (ראו גם רע"פ דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.8.2008)). אציין גם שמעדותו של המבקש לפני בית המשפט לתעבורה מיום 12.3.2008 עולה כי בעת שנערכה לו בדיקת המאפיינים אכן נכחו מספר שוטרים במקום. אשר לטענותיו של המבקש כנגד משמעות סירובו לנשוף אל תוך מכשיר "הינשוף", הרי משקבע בית המשפט לתעבורה כי לא ניתן לבסס את טענת המשטרה כי הלה הכשיל את הבדיקה בכוונה, ועל כן לא קמה "חזקת הסירוב", הרי שטענה זו כבר נתקבלה על ידי בית המשפט קמא ואין לה משמעות לענייננו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.