רע"פ 10314/03 מוחמד גאלולי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בצפת (כבוד השופט ב' פיילס), על-יסוד הודאתו, בעבירה של הלנה, העסקה והסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, לאחר שנתפס ביום 19.6.2002, כשהוא מסיע ברכבו שני פועלים תושבי השטחים, ששהו בישראל שלא כדין. בגזר-הדין ראה בית-משפט השלום לנכון להתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש, לרבות גילו הצעיר, עול פרנסת המשפחה המוטל על כתפיו ועברו הנקי מהרשעות ועל כן, גזר עליו עונש של מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים למשך שלוש שנים, קנס בסך 1,000 ₪ והתחייבות על סך 2,500 ₪ להימנע מלעבור על החיקוק לפיו הורשע במשך שלוש שנים.

2.המשיבה הגישה לבית-המשפט המחוזי בנצרת ערעור על קולת העונש וערעורה התקבל. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם וג' דה-ליאו לוי) קבע כי עונשו של המבקש אינו מתיישב עם מדיניות הענישה הנוהגת לגבי העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, בה הורשע. עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי נסיבותיו האישיות של המבקש אין בהן כדי להצדיק סטיה כלשהי ממדיניות זו. על כן, הוסיף בית-המשפט המחוזי וגזר על המבקש עונש של מאסר בפועל בן ארבעה חודשים.

3.בבקשת רשות הערעור שבפני עותר המבקש להקלה בעונשו, שכן לטעמו בית-המשפט המחוזי החמיר בעונשו יתר על המידה. המבקש טוען בהקשר זה כי בית-המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך שהפועלים, אשר עבדו עמו, הטעו אותו לחשוב כי יש בידם אישור שהייה, ואף לא לכך שהסעתם הייתה מצפת אל השטחים ולא להיפך. עוד טוען המבקש כי אמנם הסיע שוהים בלתי חוקיים, אך לא הלינם ולא העסיקם, ולפיכך, לשיטתו, אין להטיל עליו עונש מאסר בפועל.

4.ככלל, טענות לעניין חומרת העונש בלבד אינן יכולות להקים עילה לקיום דיון ב"גלגול שלישי", ודי בטעם זה על-מנת לדחות את הבקשה (ראו: רע"פ 9145/03 מנשה מוסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למעלה מן הדרוש, אציין כי גם לגופם של דברים, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל וכלל. הלכה פסוקה היא כי בעבירות על חוק הכניסה לישראל ראוי להטיל עונש מאסר לריצוי בפועל, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מרמת ענישה זו (ראו: רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 796). במקרה שלפנינו קבע בית-המשפט המחוזי כי אין מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור ועל כן, גזר על המבקש עונש מאסר בפועל. יחד עם זאת, ראה בית-המשפט המחוזי לנכון שלא למצות את הדין עם המבקש ובגוזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בלבד, הביא בחשבון את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין. עונש זה הוא, כאמור, עונש מתון וסביר התואם את רמת הענישה במקרים כגון דא ואין מקום להתערב בו (ראו: רע"פ 3444/03 איאד משארקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2079/02 מגדלה נזמיה חסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1976/02 זיאד בן ג'האד בוגה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

הבקשה נדחית. מבקש יחל לרצות את עונשו במועד שקבע בית-המשפט המחוזי.