פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9145/03 - ג'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערער:
מנשה מוסייל
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשה מיום 13.11.03 לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל
בשם המבקש: עו"ד אהוד
בן יהודה
בשם המשיבה: עו"ד מיכאל
קרשן
החלטה
המבקש הורשע בעבירה של העסקת עובד תושב אזור שלא כדין, עבירה כהגדרתה בסעיף 12א (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. בית-המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש שנגזר בבית-משפט השלום, וגזר על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 45 ימים שלא בעבודות שירות. המבקש ביקש לערער לבית-המשפט העליון על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ובקשתו נדחתה בהחלטה שמיום 9.11.03. באותה החלטה נקבע כי שומה עליו על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום א', 12 בנובמבר 2003, עד השעה 10:00.
היום, יום 13.11.03, הגיש המבקש בקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. לדבריו, בשל גילו המבוגר (המבקש הוא בן 63), מצבו הרפואי והשפעת ריצוי עונש המאסר בפועל על בריאותו, עומד המבקש לפנות בבקשת חנינה לנשיא המדינה. מחשש שמא יסיים את ריצוי עונשו קודם החלטתו של הנשיא, מבקש עתה המבקש לדחות את מועד התייצבותו לריצוי עונשו בששים ימים נוספים. המדינה מתנגדת לבקשה בהסתמכה על ההלכה המקובלת ולפיה הגשתה של בקשת חנינה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע עונש מאסר.
דין הבקשה להידחות. אכן, בכפיפות למקרים חריגים-שבחריגים, בקשת חנינה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע של עונש מאסר, וזו ההלכה מאז ומקדם. למשל: בש"פ 1835/93 קלווין , פ"ד מז(2) 101, 104. עניינו של המבקש אין בו כל חריג, לא-כל-שכן שאין בו כל חריג-שבחריג. אשר למצב בריאותו של המבקש, חזקה על שלטונות בית-הסוהר כי יזכו אותו בטיפול הרפואי המתאים.
אני מחליט לדחות את הבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שנקבע בהחלטה מיום 9.11.2003.
היום, י"ח בחשוון תשס"ד (13.11.2003).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03091450_G03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il