רע"פ 10613/03 עלי זועבייה נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בנצרת, על-פי הודאתו, בעבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 ובעבירה של סיוע לשהייה שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הנ"ל יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שהסיע ברכבו, מהשטחים לנצרת, עשרה תושבי שטחים, ללא אישורי כניסה לישראל בידיהם. על המבקש נגזרו בגין הרשעתו שנים-עשר חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שנתיים, וכן קנס בסך 10,000 ₪, או מאה ימי מאסר תמורתו.

2.המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בנצרת על חומרת העונש וטען כי נוכח נסיבותיו האישיות, ובהן גילו המבוגר, עברו הנקי מהרשעות ועול פרנסת המשפחה המוטל על כתפיו, יש לאפשר לו לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם וג' דה-ליאו לוי) דחה את הערעור, בקובעו כי נסיבותיו האישיות של המערער נידחות מפני חומרתה של עבירת הסיוע לשוהים בלתי חוקיים מהשטחים להיכנס ולשהות בישראל, המחייבת הטלת קנס מרתיע על המורשע כמו גם עונש מאסר של ממש.

3.בבקשת רשות הערעור שבפני עותר המבקש לקיצור עונש המאסר שהוטל עליו ולהמרתו מריצוי בפועל לריצוי בעבודות שירות, שכן לטענתו אין עונשו הנוכחי הולם את נסיבותיו האישיות ואת מדיניות הענישה הנוהגת.

4.על-פי הכלל הנקוט בבקשות רשות ערעור, טענות לקולת העונש כשלעצמן אינן יכולות להקים עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"פ 9145/03 מנשה מוסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). למעלה מן הצריך, יוער כי עונש המאסר בפועל שנקבע למבקש עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, לפיה בעבירות על חוק הכניסה לישראל ראוי להטיל עונש מאסר לריצוי בפועל, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מרמת ענישה זו (ראו: רע"פ 9145/03 הנ"ל; רע"פ 1909/02 עמוס הררי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 796). נסיבות כאלה לא נתקיימו במקרה שלפנינו.

מטעמים אלו, הבקשה נדחית, בלא שנתבקשה תגובת המשיבה.