רע"פ 1519/05 ראובן אלאיב נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בו נתקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש בגין עבירות של שימוש ברישיון נהיגה מזויף, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

1.בית-המשפט לתעבורה בתל אביב (כבוד השופט י' ויטלסון) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שפורטו לעיל בשל כך שביום 6.7.2003, נהג הוא במונית אף שאינו מורשה לכך וללא ביטוח בר-תוקף והציג לשוטר שעצר אותו בגין עבירת תנועה, רישיון מזויף לנהיגת מונית. בגזר-הדין פירט בית-המשפט את נסיבותיו האישיות של המבקש המצדיקות הקלה בעונשו, ובהן מותה של אשתו בנסיבות טרגיות והיותו מטופל בארבעה ילדים. על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר על תנאי, 8 חודשי פסילה בפועל וקנס בסך 600 ₪.

2.המשיבה הגישה ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל אביב ובו הלינה על קולת העונש שנגזר על המבקש. לטענתה לא ייחס בית-משפט השלום חומרה מספקת לכך שהמבקש עשה שימוש ברישיון מזויף להפעלת מונית, תוך שהוא מעמיד בסכנה את נוסעיו ומפגין זלזול בוטה בהוראות החוק. המשיבה ציינה עוד כי למבקש 35 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה שונות. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) קיבל את ערעורה של המשיבה בציינו כי אין בנסיבותיו האישיות של המבקש או בעובדה שסיים לרצות את עונש הפסילה שהוטל עליו בבית-המשפט לתעבורה כדי להצדיק סטייה כה חריגה מהעונש הראוי בגין העבירות שביצע. לפיכך, החמיר בית-המשפט המחוזי בעונש הפסילה שנגזר על המבקש והעמידו על 30 חודשים.

3.בבקשה שבפניי, טוען המבקש כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהתערב בגזר-דינו של בית-המשפט לתעבורה. לשיטתו, לאור העובדה שהיה בידיו רישיון נהיגה ברכב פרטי לא היה מקום לייחס לעבירות שביצע נופך של חומרה מבחינה בטיחותית, ולטעמו מדובר ב"עבירת מסמכים בעלת אלמנטים כלכליים ופיננסיים". המבקש מוסיף וטוען כי סיים לרצות את עונש הפסילה שהוטל עליו בבית-משפט השלום ופתח בשיקום חייו וכלכלת משפחתו. עוד טוען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי לא ייחס משקל הולם לנסיבותיו האישיות, ובהן העובדה כי הוא מפרנס ומגדל לבדו את ארבעת ילדיו לאחר מותה הטרגי של אשתו, וכי ביצע את העבירות שלא למטרת רווח אישי אלא לטובת ילדיו, לאחר זמן רב בו היה מובטל.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בדרך כלל אין מקום למתן רשות ערעור מקום שהטענות המועלות מכוונות כנגד חומרת העונש (ראו: רע"פ 9145/03 מנשה מונסייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הדרוש אציין כי אין להקל ראש בחומרה ובסיכון הבטיחותי הכרוכים במעשיו של המבקש, אשר הפעיל מונית תוך שימוש ברישיון נהיגה מזויף ובלא שהוסמך להסיע נוסעים ברכב ציבורי. לפיכך צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו כי העונש אותו גזר בית-משפט השלום חרג ללא כל הצדקה ממדיניות הענישה הנוהגת והראויה בעבירות אותן ביצע המבקש. בהחמירו בעונש אף נהג בית-המשפט המחוזי מידת מתינות, כראוי לערכאת הערעור, ולא מיצה את הדין עם המבקש.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עמה.