רע"פ 6360/04 אבי ויסמן נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש ואשר תוקן במסגרת הסדר טיעון נטען כי הוא ביצע במתלונן מעשים מגונים חמורים מאז היה המתלונן בן 14 ובמשך כארבע שנים, תוך ניצול יחסי התלות ששררו ביניהם. בין היתר, ביצע המבקש במתלונן מין אוראלי, ליטף אותו בכל גופו ובאבר מינו, צפה עימו בסרטים פורנוגרפיים וניהל עימו שיחות טלפון בעלות אופי מיני. המבקש אף נהג לאיים על המתלונן כי יפגע בו באם יחשוף את מעשיו. משבגר המתלונן וביקש לנתק את קשריו עם המבקש הגיש נגדו המבקש תלונה כוזבת במשטרה בגין איומים וביקש ממעסיקו של המתלונן לפטרו, תוך שהוא מציג בפני המעסיק את פלט הרשעותיו, אותו השיג שלא כדין. בחקירה שנפתחה נגד המתלונן בעקבות תלונתו הכוזבת של המבקש חשף המתלונן את המעשים שביצע בו המבקש כמפורט לעיל ובגינם יוחסו למבקש עבירות של מעשים מגונים, איומים, מסירת ידיעות כוזבות וקבלת מידע שלא כדין. עוד יוחסה למבקש עבירה של הטרדת עד, בשל פניותיו אל המתלונן תוך כדי החקירה כי יבטל את תלונתו בעניין המעשים המגונים.

2.במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום כפי שפורטו לעיל ובית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט ח' כבוב) הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו. בגזר הדין הוטל על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן על סך 25,000 ₪. בגוזרו את דינו של המבקש ציין בית משפט השלום כי עונש זה מאזן בין חומרת מעשיו מחד גיסא ובין נסיבותיו האישיות מאידך גיסא ובייחוד אורח חייו הנורמטיבי, התנדבותו לשירות משטרה, הודאתו המיידית במשטרה והמלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, אשר עלול להיות הרסני עבורו.

3.המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו וביקשה להשית על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת לצד פיצוי כספי הולם ועונש מותנה. הערעור התקבל ובית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: י' גולדברג, ר' שטרנברג – אליעז, ע' פוגלמן) גזר על המבקש עונש של שנת מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה מלין המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו. לטענת המבקש, לא נתן בית המשפט המחוזי משקל הולם לנסיבותיו האישיות, לחלוף הזמן מאז בוצעו המעשים ולהמלצת תסקיר שירות המבחן בעניינו.

4.דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי אין מקום למתן רשות ערעור על חומרת העונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת (ראו: רע"פ 9145/03 מנשה מונסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלו ודי בטעם זה לדחיית הבקשה.

הבקשה נדחית, אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוגשה עמה.