רע"פ 5147/04 מאיר גיגי נ. מדינת ישראל

1.בבית משפט השלום ברחובות הוגש נגד המבקש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: החוק ). בכתב האישום נטען כי הנאשם חבל חבלה חמורה במתלונן מ.נ. בכך שהכה בפניו ובעט בהם וכן בעט בחזהו ובראשו של המתלונן וגרם לו לשברים בצלעותיו. במסגרת הסדר טיעון, תוקן כתב האישום באופן שתחת העבירה של חבלה חמורה יוחסה למבקש עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק. המבקש הודה בביצוע העבירה ובית משפט השלום (כבוד השופטת א' גת) הרשיע אותו על פי הודאתו. בהתאם להסדר הטיעון ונוכח תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש, עתרה המשיבה לעונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן לעונש של מאסר על תנאי, פיצוי וקנס. המבקש מצידו ביקש להסתפק בעונש של מאסר על תנאי וקנס.

בית משפט השלום החליט לגזור על המבקש חמישה חודשי מאסר בפועל, והורה על ריצויים בעבודות שירות משנמצא המבקש מתאים לכך באותו שלב. כן נגזרו על המבקש 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 1,500 ₪. בית המשפט ציין כי נוכח חומרת המעשים בהם הורשע המבקש עונש זה אינו מן החמורים כלל וכלל, והוא אינו מטיל עונש חמור יותר על מנת שלא לחרוג ממתחם הענישה עליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב על חומרת עונשו, אולם הערעור נשמע רק כעבור שנתיים ובינתיים חלה הרעה במצבו הבריאותי של המבקש והסתבר כי הוא אינו כשיר עוד לבצע עבודות שירות. נוכח מצב זה עתרה המשיבה לריצויו של עונש המאסר שהוטל מאחורי סורג ובריח, ואילו המבקש עתר להסתפק בעונש מאסר מותנה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטות: א' קובו, מ' רובינשטיין, נ' אחיטוב) קיבל את ערעור המבקש בחלקו וגזר עליו מאה ימי מאסר בפועל תחת חמישה חודשי המאסר בדרך של עבודות שירות שנגזרו עליו בבית משפט השלום. בית המשפט ציין את החומרה שבמעשי המבקש אך סבר כי יש להקל בעונשו נוכח הזמן שחלף מאז בוצעו המעשים בהם הורשע וכן נוכח העובדה שהוא נמצא בלתי כשיר לביצוע עבודות שירות.

3.מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה מלין המבקש על עונש המאסר שהושת עליו. המבקש טוען כי בהעדר ערעור המשיבה על קולת העונש לא היה בית המשפט המחוזי מוסמך להשית עליו עונש מאסר בפועל חלף עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהושת עליו מלכתחילה. המבקש מוסיף וטוען כי המשיבה, בטיעוניה בפני בית המשפט המחוזי, לא הייתה רשאית לחרוג מהסדר הטיעון ולדרוש כי יושת עליו עונש מאסר בפועל ולא בעבודות שירות.

4.דין הבקשה להידחות.

ככלל, טענות לעניין חומרת העונש בלבד אינן יכולות להקים עילה לקיום דיון ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת (ראו: רע"פ 9145/03 מנשה מונסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) המקרה שבפנינו אינו נמנה עם מקרים אלו, ודי בטעם זה בכדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הדרוש אציין כי גם לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענות המבקש. העונש שנגזר על המבקש הנו עונש של מאסר בפועל. בהתאם להסדר הטיעון, ומשנמצא המבקש כשיר לכך, הורה בית המשפט על ריצויו של המאסר בדרך של עבודות שירות, אך משהוברר מאוחר יותר כי המבקש אינו כשיר לבצע עבודות שירות עליו לרצות את עונש שהושת עליו מאחורי סורג ובריח. בהפחתת משך המאסר והעמדתו על 100 ימים בלבד, תחת חמישה החודשים שנגזרו לכתחילה, גילה בית המשפט המחוזי התחשבות נוספת ומופלגת לקולא במבקש.

הבקשה נדחית. ממילא, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל על המבקש. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע לו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.5.04.