רע"פ 6965/04 דניאל בן לולו נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש יוחסו לו עבירות של החזקה ושימוש בסם מסוכן וכן החזקת כלים המשמשים לצריכת סם מסוכן. בעקבות הסדר טיעון הודה המבקש בעובדות כתב האישום וכן בעובדותיו של כתב אישום נוסף בעבירות סמים שהוגש נגדו קודם לכן וצורף לכתב האישום האמור. בהתאם לאותו הסדר עתרה המשיבה לעונש מאסר בן שישים ימים שירוצה בעבודות שירות, וכן עתרה לקנס ולמאסר על תנאי. עוד עתרה המשיבה להפעלת מאסר מותנה בן שישים ימים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש בגין עבירות סמים קודמות ולריצויו בדרך של עבירות שירות בחופף למאסר שהוטל עליו בגין העבירות שבהן הורשע.

2.בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ר' פרידמן – פלדמן) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו והורה על הגשת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות בעניינו. אולם, המבקש לא התייצב בפני הממונה על עבודות שירות ולכשזומן פעם נוספת סרב להיבדק על מנת לוודא שאין בגופו שרידי סמים. המבקש אף גרם פעם אחר פעם לדחיית הישיבות שנקבעו לשמיעת הטיעונים לעונש ולאחר שחלפה כשנה וחצי ממועד הרשעתו ודינו טרם נגזר, הגיעו הצדדים להסדר חדש בעניין העונש. על פי הסדר זה הוסכם על הגשת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המבקש, וכן הוסכם כי במידה שהתסקיר יהיה חיובי תעתור התביעה להארכת תקופת התנאי ולהטלת עונש של שירות לתועלת הציבור וצו מבחן. אולם המבקש לא הופיע בפני שירות המבחן לצורך הכנת התסקיר האמור, ולבסוף הוגש תסקיר בעניינו בו נקבע כי המבקש אינו בשל לקבלת טיפול וכי בשל כך נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו. בסופו של דבר, קרוב לשלוש שנים לאחר הרשעתו של המבקש וכחמש שנים לאחר הגשת כתב האישום, גזר בית משפט השלום על המבקש חודשיים מאסר בפועל ואף הפעיל נגדו במצטבר מאסר מותנה בן חודשיים בגין עבירות סמים ובסך הכל נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל. כמו כן, גזר עליו בית משפט השלום חודשיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, ושישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות רכוש ואלימות ועבירות סמים אחרות.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על חומרת העונש, וטען כי לא היה מקום להטיל עליו עונש מאסר בפועל. בהקשר זה הפנה המבקש אל נסיבותיו האישיות ובכללן התמכרותו הקשה לסמים וכן ציין כי הוא משתתף בטיפול גמילה. דא עקא, בתסקיר נוסף של שירות מבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי בשלב הערעור צוין כי המבקש לא השלים את טיפול הגמילה בו החל וכי הוא אינו בשל לטיפול באותו שלב. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: י' הכט, מ' רביד וא' אפעל גבאי) דחה את הערעור למעט בעניין התנאי שעניינו עבירות אלימות ואיומים והדגיש כי המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו על מנת לשקם את חייו.

4.מכאן הבקשה שבפניי בגדרה שב המבקש ומעלה טענות שונות שעניינן חומרת העונש שנגזר עליו.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, טענות שעניינן חומרת העונש בלבד אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת (ראו: רע"פ 9145/03 מונסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) המקרה שבפניי אינו נמנה עם מקרים אלו ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. אוסיף כי גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש. המבקש אכן לא השכיל לנצל את הזדמנויות השיקום שניתנו לו פעם אחר פעם, ואף טיפול גמילה נוסף בו החל טרם הגשת הבקשה שבפניי נגדע באיבו משום שהמבקש נטש אותו לפני סיומו (ראו: הודעת בא כוחו מיום 26.7.04). בנסיבות אלה, אין מקום לקבלת הבקשה אף לגופה.

הבקשה נדחית, אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שהוגשה עמה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע.