רע"פ 2631/05 אבו ואסל חוסאם נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ) ובעבירה של העסקה שלא כדין לפי סעיף 12א(ב) לאותו חוק. בהזדמנות אחת הסיע המבקש שלושה מתושבי האזור ששהו בישראל שלא כדין, מבקעא אל גרביה לכפר קרע. בהזדמנות אחרת הסיע המבקש, ברחוב דרך נמיר בתל אביב, תושב של האזור ששהה בישראל שלא כדין, ובהזדמנות שלישית העסיק הוא בעבודות בנייה שני תושבים של האזור ששהו בישראל שלא כדין. בגין הרשעתו גזר בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט ס' מוחסן) למבקש שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות ושישה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט הוסיף והורה למבקש לחתום על התחייבות כספית בסך 3000 ₪ לפיה יימנע מלעבור את עבירות בהן הורשע.

2.המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש ובית המשפט (כבוד השופטים ג' גינת, י' גריל וי' כהן) קיבל את הערעור והורה כי שלושת חודשי המאסר בפועל שנגזרו על המבקש ירוצו מאחורי סורג ובריח ולא בדרך של עבודות שירות. בפסק הדין נסמך בית המשפט על מדיניות הענישה שהותוותה ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 769 (להלן: עניין חטיב ) ולפיה, ככלל, יש להטיל על מי שהורשע בעבירות על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן מצדיקות לסטות מן הכלל האמור.

3.מכאן הבקשה שבפניי, בה עותר המבקש להרשות לו לערער על פסק הדין שהחמיר בעונשו. המבקש מציין את נסיבותיו האישיות הקשות, וביניהן העובדה שהוא מטופל בהורים סיעודיים, באח לוקה בנפשו, ובתינוק שסבל מבעיה של הקאות מתגברות עד שנותח לאחרונה. המבקש מוסיף וטוען כי אם יהא עליו לרצות את עונשו מאחורי סורג ובריח, לא יהא מי שיוכל לפנות את בנו או את הוריו לבית החולים, אם יידרש פינוי כזה, חלילה.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור תינתן רק במקרים המעוררים שאלה ציבורית או משפטית בעלת השלכה כללית החורגת מנסיבות המקרה הספציפי (ראו: רע"פ 9145/03 מוסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענות שעניינן חומרתו של העונש או קולתו אינן מעוררות בדרך כלל שאלה כזו, ולפיכך תינתן רשות ערעור בעניינים אלה רק במקרים חריגים ומיוחדים (ראו: רע"פ 6785/04 אבו שנב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ומיוחדים. יתרה מכך, גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה. המבקש שנה ושילש בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל. על כן, בעניינו יפה ביתר שאת החלת המדיניות שנקבעה ב עניין חטיב ולפיה " אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות". בדין, אפוא, החמיר בית המשפט המחוזי בעונשו של המבקש ואין מקום לדון בכך בערעור נוסף.

מכל הטעמים שפורטו הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוגשה עמה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתחנת משטרת עירון במועד הנקוב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.